רקע
הדברים ברשימה זו נוגעים לכל ציבור הנכים שהם גם קשישים ועונים להגדרה גם נכה וגם קשיש, וגם לציבור שהוכר כנכה ומקבל קצבת נכות כללית מביטוח לאומי, אך טרם הגיע לגיל הזכאות לקצבת זקנה. אלו עלולים להיקלע בבוא העת למצב בו יחליטו השלטונות או שהגיע לגיל הזקנה או שהפסיק להיות נכה - והכל בגלל החוק הדקוני למניעת כפל הגמלאות.
למעשה, הדברים נוגעים כמעט לכל אזרח במדינה התומך או נתמך בבני המשפחה או טרם הגיע לגיל הזכאות לקצבת זקנה.
הנה סיפור אמיתי הממחיש את המצוקה אליה נקלעים בני אדם שלא מרצונם. אחד ממכרי, שעונה להגדרת נכה ביטוח לאומי והינו גם קשיש, סיפר לי בלשונו בהתרגשות תוך שהוא דוחף לידי ערמת ניירות התומכים בסיפורו כך:
"הגעתי לגיל שבו אני זכאי לקצבת זקנה, גיל 66 וכמה חודשים. בימים אלה קיבלתי הודעה מהמוסד לביטוח לאומי, שמהיום והלאה אקבל לחשבוני את קצבת זקנה בסך 2,059 שקל המגיעה לי על-פי החוק. אך מאחר שוועדה רפואית של אותו מוסד פסקה לי שנתיים וחצי קודם לכן בעקבות אירוע מוחי שעברתי, קצבת נכות כללית בגובה 2,059 שקל לחודש, כתוב בהודעה, שמאחר שעל-פי החוק אין כפל קצבאות, הרי מאחדים לי את הקצבאות ובמקום שתי קצבאות נכות וזקנה להן חיכיתי בכיליון עיניים, הרי שמעתה אקבל לחשבוני קצבת זקנה בתוספת קטנה של קצבת נכות בסכום אחד, שניהם בסך 2,059 שקל, כך שאקבל ביחד אותו סכום 2,059 שקל כפי שקיבלתי קודם. כאילו אני לא קשיש ולא הגעתי לגיל הקובע, למרות ששילמתי כל חיי דמי ביטוח לאומי". עד כאן סיפורו המגובה במסמכים רשמיים.
שאלתי את מכרי האם הוא מקבל קצבת השלמת הכנסה או קצבאות אחרות מהביטוח הלאומי? והוא השיב שלא, אך מקבל הוא תוספת קטנה של פנסיה מזערית ממקום עבודתו הקודם בסך 1,300 שקל, אך קיצבה אינה נוגעת בעיניו לביטוח לאומי, והוא באמת זקוק לכל שקל. "חיכיתי בכיליון עיניים לקצבת זקנה ותראה מה אני מקבל", קבל בזעם. מכרי הראה לי גם את חישוביו המראים באופן נחרץ כי חסר לו כסף בסוף כל חודש. רק תרופות עולות לו 879 שקל בחודש.
וכעת לא נותר לי אלא לשאול, ובקול רם, מספר שאלות, מה באמת ההיגיון כאן? הרי מכרי לא חדל להיות נכה, הלא ועדה רפואית של הביטוח הלאומי פסקה לו לאחר שבדקה קצבת נכות כללית לצמיתות, שהיא קביעה כמו פסיקת בית משפט. ומאידך, על-פי החוק מגיעה לו קצבת זקנה במלואה ללא קשר לקצבת נכות. אז מה אם הוא גם נכה וגם קשיש, לעומת אדם בריא ללא נכות? אז מי לקח לעצמו הזכות לאחד קצבאות ועל חשבון מה ומי? האם על חשבון קצבת הזקנה, או על חשבון קצבת הנכות?
הצעות לשינוי החוק שהוגשו
התחלתי לברר ולבדוק את הנושא. ראשית, ברמת החוק, ואכן קיים חוק במוסד לביטוח לאומי המונע כפל קצבאות.
כתבתי לפני מספר חודשים מכתב לשר הרווחה והשירותים החברתיים, מר יצחק הרצוג, ותשובת משרדו הייתה שהם מודעים לנושא ויטפלו בכך, וכן צרפו לי מכתב מהמוסד לביטוח לאומי שזה בסדר, זה החוק.
מסתבר שמספר נשמות טובות לא מעטות, דוגמת ח"כ אורית נוקד, אלחנן גלזר, גילה גמליאל, גילה פינקלשטיין, אריאלה גולן, דוד טל, סופה לנדבר, זבולון הר-לב וקבוצת חברי כנסת נוספים הגישו בשנים 2006 ו-2007 הצעות חוק זהות שהונחו על שולחנה של כנסת ישראל. ידוע שעוד בכנסת ה-15 כמה ח"כים הציעו את הצעת החוק הזו אך היא לא התקדמה, גם אף אחת מהצעות חוק בכנסת ה-17 לא עלתה לקריאה טרומית משום שמשרד האוצר איים לטרפד את החוק, ולכן אין ליו"ר הכנסת, דליה איציק, שום דרך לקדם אותו.
העוול שנגרם מול הצדק המשווע
המצב הקיים פוגע באוכלוסיה נזקקת, אשר עם השנים מצבה הפיזי והכלכלי לא משתפר. כאשר אדם החי מקצבת נכות מגיע לגיל זקנה, ההוצאות השוטפות שלו גדלות. באופן טבעי הוא זקוק לטיפול צמוד יותר, כאשר קשייו בעקבות הנכות ממנה הוא סובל גדלים ולא פוחתים. במצב כזה, אין הצדקה לגזול ממנו את מעט הכבוד שנותר לו.
יתר על כן, אדם הסובל מנכות ומגיע לגיל בו הוא זכאי לקבל קצבת זקנה, קשייו הפיזיים והכלכליים עולים על אלה של אדם אחר בן גילו ועל המוסד לביטוח לאומי להבטיח כי מצבו לא יורע לעומת מי שזכאי לקצבה אחת בלבד. אדם נכה המגיע לגיל זקנה מבלי שאיבד את נכותו, אין הצדקה שקצבת הנכות תיגזל ממנו, במלואה או בחלקה.
ואכן, הצעות החוק באה לתקן עוולה קיימת, לפיה אדם המקבל קצבת נכות והגיע לגיל הזקנה, תפסק להשתלם לו קצבת הנכות ובמקומה יקבל קצבת זקנה. באם גובה קצבת הזקנה יפחת מקצבת הנכות, יקבל גמלה נוספת שתכסה את ההפרש. לפיכך מוצע, כי בהגיע אדם לגיל הזקנה, ישתלמו לו שתי הקצבאות במלואן.
מהלכה למעשה
יש להזדרז ולקבל את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - קבלת קצבת זקנה וקצבת נכות בעד פרק זמן אחד), התשס"ו-2006. בפשטות כך, "אף האמור בסעיף (ג)(1), היה אדם זכאי לקצבת נכות ונעשה זכאי לקצבת זקנה, יקבל את שתי הקצבאות במלואן"
נכון, הבעיה היא כסף והתנגדות משרד האוצר, ששומר על הקופה הציבורית מכל משמר, אפילו על חשבון האוכלוסיה שהיא נכה וגם קשישה, וחלק לא מבוטל ממנה סובל מעוני ומחוסר כל.
לכן נדרשת יו"ר הכנסת, דליה איציק, להפעיל יותר את השפעתה בתפקידה ולקדם את אישור הצעות החוק בהקדם. שר הרווחה והשירותים החברתיים, מר הרצוג, מתבקש להיכנס לעובי הקורה, ולקיים דיונים מרתוניים עם משרד האוצר למציאת פתרון תקציבי לנושא.
ובינתיים, כפי שהציעה לי אחת מחברות הכנסת, צריכה לקום תנועת מחאה באמצעות אחד מארגוני הנכים בישראל בדומה לניצולי שואה, להעלות את הנושא מול התקשורת דרך טוקבקים באינטרנט, הפעלת התקשורת באמצעות כתבי עבודה ורווחה וכדומה. ואם יווצר לחץ ציבורי גדול מספיק, זה יאלץ את משרד האוצר להתגמש.
ועד אז, הקשישים ונכים כאחד, יפציצו באמצעות מקורבים במכתבים, באימליים ובפקסים את משרד שר האוצר, לשכת יו"ר הכנסת ולשכת השר לשירותים חברתיים בדרישה לשנות את החוק ולתקן עוול משווע שנמשך שנים.
