מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, סבור שככל שמדובר באדם בכיר יותר - כך האחריות המוטלת עליו כבדה יותר. לדבריו, הטלת אחריות אישית חיונית לממשל תקין והופכת את דוח הביקורת לאפקטיבי. הוא דיבר במושב בנושא הטלת אחריות אישית על שרים ופקידים, שהתקיים בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין.

לינדנשטראוס מסר לאחר המושב, כי יפרסם בתוך שבועיים-שלושה את הדוח בנושא השריפה בכרמל. "איש לא ראה את הדוח חוץ ממני ומהאנשים שלי", הוסיף. בנוגע לדוח בפרשת הרפז אמר לינדנשטראוס, כי אם בג"ץ ידחה את עתירתו של אל"מ ארז וינר - כפי שלדעתו צריך לקרות - יספיק לפרסם את הדוח עד סיום תפקידו בתחילת חודש יולי.

לדברי לינדנשטראוס, הסקת מסקנות אישיות תנוסח כהמלצה ולא כקביעה אופרטיבית, שכן ביקורת המדינה אינה מחליפה את הנהלת הגוף המבוקר. לדבריו, הטלת אחריות אישית מיועדת להביא ליישום מהיר של ממצאי הביקורת, ומדובר בהליך חמור המחייב את עובדי משרדו לפעול בזהירות.

"יש להטיל אחריות אישית במקרים חמורים בלבד, שבהם נמצא בביקורת כי המשך כהונתו של עובד הציבור עלול לפגוע באופן חמור בתפקודו של הגוף המבוקר או באמון הציבור בו", אמר. לדבריו, מדובר בהליך עונשי המחייב מתן זכות עיון ושימוע רחבות ביותר למי שעלול להיפגע ממנו. "הצורך במתן זכויות אלו מתעצם ככל שהפגיעה האפשרית במבוקר חמורה יותר, ויש לעשות זאת בשלב שיאפשר לו להגיב במועד ולא בסמוך לפרסום הביקורת".


אחריות אישית - רק בידי המבקר עצמו


לינדנשטראוס הוסיף: "יש להטיל אחריות אישית בזהירות, במידתיות ותוך הפעלת איזון בין האינטרס הציבורי לפרטי. היא תוטל רק במקרים ראויים המחייבים זאת, ואין היא דבר שבשגרה. יש להטיל אחריות רק על מי שהיה אחראי במישרין למעשה, במעשה או במחדל. אין להטיל אחריות מיניסטריאלית, אלא אם כן מעמדו חייב אותו לנקוט פעולה מסוימת והוא נמנע מכך. אי קיום הוראה חוקית או חובה שבדין יכולה להיות חמורה כמו פעולה מעשית של עובד ציבור".

לדעת לינדנשטראוס, ניתן להטיל אחריות אישית במקרים של שחיתות, בהם קיבל העובד החלטות במצב של ניגוד עניינים, העדפת טובת מקורביו על פני האינטרס הציבורי, מינוי מקורבים למשרות ציבוריות, העברת משאבי ציבור למקורבים ועוד. מנגד, אמר, אין מקום להטיל אחריות אישית במקרים של רשלנות, אפילו אם היא חמורה, שכן מטרת דוחות הביקורת היא איתור הליקויים ותיקונם, ולא ענישה - וכאמור, הטלת אחריות אישית היא צעד עונשי.

עוד אמר לינדנשטראוס, כי רק המבקר עצמו רשאי להטיל אחריות אישית, בשל השלכותיה מרחיקות לכת. בהטלת אחריות על שרים ועובדי ציבור יש צורך בתשתית ראייתית משמעותית ביותר וממצאים עובדתיים חד-משמעיים, אמר, לצד זהירות חוזרת ונשנית בעת נקיטת צעד זה.

לינדשטראוס התייחס גם לאפשרות של הטלת חיוב כספי אישי על נושא משרה, במקרים של מחדלים חמורים במיוחד שלו או של הגוף שבראשו הוא עומד. הוא הזכיר, כי כבר הוגשו הצעות חוק להטלת אחריות אישית על עובדי ציבור רבים, ולא רק בשלטון המקומי כפי שהחוק מאפשר כיום, אך הן טרם קודמו.


30 אנשי ביקורת במלחמת לבנון


בתגובה לדברים שנאמרו במושב, אמר לינדנשטראוס: "אם לא יהיה לביקורת כידון - לא תהיה ביקורת. ואם לא תהיה ביקורת - לא תהיה דמוקרטיה". הוא טען, כי יש ניסיונות להשתיק את ביקורת המדינה, כי היא עונה על דרישת הזמן המחייב ביקורת חדה, חריפה ובלתי מתפשרת. הוא טען, כי את פרשת גלנט בדק לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ש"הגיע אלי כל עוד רוחו בו וביקש שנבדוק כמה פרשות הנוגעות לגלנט".

לדברי לינדנשטראוס, "הוכח שהביקורת בזמן אמת היא הדבר הטוב ביותר שיש לביקורת המדינה, כי אפשר לתקן דברים עכשיו ולא צריך לחכות שנים. יש עכשיו גלוריפיקציה של מלחמת לבנון השנייה; אין לזה שום הצדקה, תשאלו את חיילי המילואים שהיו בצפון בזמן המלחמה. 30 אנשי ביקורת שלי היו בצפון יום ולילה מהרגע שפרצה המלחמה עד שהסתיימה, וכתבו שאלוף פיקוד העורף לא יכול להמשיך ושצריך לבדוק את מחסני החירום - והצלחנו".
הוא הוסיף: "במלחמה בשחיתות, פרסום השמות היה גורם חשוב ביותר. זו הצלחה כבירה של הביקורת". עוד אמר, כי הטלת אחריות אישית גם היא חלק חשוב מאוד בביעור השחיתות.

לינדנשטראוס הביע תמיהה על הדלפת ממצאיו, שכן החוק נותן לו את הכלים להחליט מה ומתי יפורסם. "במה אפשר לנגח את משרד המבקר? בכך שהוא נתן את חלקו בכך שהירשזון ואחרים יושבים בבית סוהר? זה נכון. אז במה מנגחים את המבקר ואנשי משרדו? שהם מדליפים".

בהתייחסו לשאלה מי מבקר את המבקר, אמר לינדנשטראוס שקודם כל עושה זאת בג"ץ. הוא טען, כי קיימת דרישה שימסור את כל החומר למבוקרים "כאילו שהפכנו למשטרה". בתשובה לקריאה מהקהל שהביקורת אכן הפכה למשטרה, טען לינדנשטראוס שהוא פועל לפי הסמכויות שהיקנה לו החוק. שנית, אמר, ועדת הכנסת לביקורת המדינה מאפשרת למבוקרים לשטוח את טענותיהם כנגד הביקורת. שלישית, אמר, הציבור מבקר את המבקר ומשרדו מתחשב בדעת הקהל ובתקשורת.