שופט בית משפט השלום בירושלים, חיים לי-רן, גזר (יום ד', 6.6.12) עונש של ארבעה חודשי עבודות שירות על שולה זקן, לשעבר ראש לשכתו של אהוד אולמרט, על חלקה בפרשת רשות המיסים. זקן הורשעה בהפרת אמונים לאחר שלי-רן קבע, כי זקן הייתה נגועה בניגוד עניינים וכי היה במעשיה אבק שחיתות.

עונשה של זקן הוא מהקלים שנגזרו בפרשת רשות המיסים, לאחר שמנהל הרשות לשעבר, ג'קי מצא, ואחיה של זקן, יורם קארשי, נדונו כל אחד לשנת מאסר בפועל. מעורבים אחרים נדונו לתקופות של עד שישה חודשי עבודות שירות. זקן כבר הודיעה שתערער על הרשעתה לבית המשפט המחוזי בירושלים. הפרקליטות עשויה לערער על קולת העונש, שכן היא ביקשה לגזור על זקן מאסר בפועל.


הפגישה שהייתה והפגישה שנמנעה


כתב האישום נגד זקן התייחס לתקופה בה שימש אולמרט כשר האוצר. לטענת המדינה, מצא נפגש עם זקן במסגרת מאמציו להתמנות בסוף 2005 למנהל רשות המיסים. את הפגישה עימה ארגנו עבורו קארשי ורו"ח קובי בן-גור.

לאחר שנכנס מצא לתפקידו, ביקש יגאל סער - אז מנהל בית המכס בירושלים - להתמנות לסמנכ"ל הרשות למינהל, וקארשי פנה בשמו למצא. מצא הבטיח להיענות לבקשה, אך לאחר מכן חזר בו, וביקש למנות לתפקיד את שמואל בוברוב. מצא ביקש מזקן לקבוע לו פגישה עם אולמרט כדי לדון במינוי זה ובאחרים, אך זקן סירבה והפנתה אותו לקארשי. הלה הבהיר למצא, כי המינויים יעוכבו עד שיקיים את הבטחתו לסער.

זקן הבהירה אף היא למצא, כי לא ייפגש עם אולמרט עד שהמינויים ייסגרו לשביעות רצונו של קארשי, ואף ציינה שעליו למנות את סער לסמנכ"ל למינהל. רק לאחר שקארשי, בן-גור ומצא הגיעו לפשרה, לפיה ימונה סער לנציג רשות המיסים בארה"ב, איפשרה זקן למצא להיפגש עם אולמרט.

העד המרכזי נגד זקן היה קארשי, אשר תיאר את הדרך בה ניצל לטענתו את קשריו עם אחותו כדי להשפיע על מינויים ברשות המיסים. קארשי הודה והורשע בעבירות אלו ובית המשפט העליון דן אותו לשנת מאסר. זקן הכחישה מכל וכל את דבריו, וטענה שהוא שיקר כדי להאדיר את מעמדו בפני מעורבים אחרים בפרשה. זקן אף אמרה, כי קארשי הרס את חייה וכי למעשה הקשרים ביניהם נותקו בעקבות הפרשה.


הבדל משמעותי בין מצא לזקן


לדברי לי-רן, "בענישת הנאשמת יש להעניק משקל בכורה להיבט הציבורי שבענישה, ולהרתיע את הרבים לבל יזידון עוד כנאשמת. נדמה לי, כי ככל שרם הוא מעמדו של עובד הציבור במידרג השירות הציבורי, וככל שמידת הכח שהוא מרכז בידו גבוהה, כך אמור, לדעתי, להתרומם רף הענישה. לא הרי עונשו של פקיד זוטר, כעונשה של ראש לשכתו של שר בכיר, שהייתה דמות מפתח בלשכת השר, ושבידה הכוח לנהל את יומן פגישותיו, והיכולת לשלוט בתנועות הבאים ללשכתו ובמועד כניסתם אליה.

"ואולם, ראוי להדגיש כבר כאן, כי לא הרי מידת בכירותה של הנאשמת, שהיא בסופו של דבר מזכירה, בכירה מאוד אמנם, ובעלת השפעה ממשית על יומן פגישותיו של השר ועל סדר הבאים בשער לשכתו, ואולי אף בתחומים אחרים, כמידת בכירותו של מצא. קיים הבדל של ממש בין רום תפקידו של ראש רשות המיסים, שהיא מרשויות האכיפה הגדולות והחשובות במדינה המעסיקה אלפי עובדים, ובין רום תפקידה של הנאשמת, יהא זה רם ככל שיהא".

לי-רן דוחה את ההשוואה שעשתה הפרקליטות בין מצא, בן-גור וקארשי לבין זקן ואומר, שחלקם בפרשה היה גדול וחמור פי כמה. הוא מוסיף: "שלא כנאשמת, שכשלה לאורך תקופה קצרה, הרי שפעילותם הפסולה של האחרים נמשכה בשיטתיות ובהתמדה לאורך חודשים, כעולה מחומר הראיות שהוגש לי, ואף לאחר שהנאשמת עזבה את לשכת שר האוצר. ברי הוא כי דינו של מי שמעד מעידה אחת, וראשונה, אף שהיא מעידה ממשית, אינו יכול להיות דומה לעונשו של מי ששב, וחזר ושב לחטוא לאורך זמן".

לי-רן דחה את בקשת סניגורה של זקן, עו"ד מיכה פטמן, לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. לדבריו, בבקשה זו צריך להחליט בית המשפט המחוזי, תוך שישקול גם את סיכויי הערעור.