|
נתיבה בן יהודה. תגידו לה "שלום" יפה
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
קול ישראל. חלק מהתוכניות יכולות לעבור לרשתות האחרות
|
|
|
|
|
רשת ב'. להוריד תוכניות אישיות שמתאימות לרדיו האזורי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, בעוד ימים אחדים תונף חרב הכורת על שידורי הלילה של רשת ב'. לא נעים, אבל גם לא נורא. ועדת הרדיו של רשות השידור תידרש ליישום ההחלטה ולהצבת אלטרנטיבה למאזינים האדוקים, אך ללא קו הגיוני לא ניתן יהיה לנצל את המהלך החסכוני להבראת רשות השידור.
הצעה לא פופולרית
אני יודע שזה לא פופולרי לומר, אבל אפשר לוותר בקלות על כל תוכניות הלילה (למעט "הקשר הישראלי" עם אליהוא בן-און המשודרת בשעות בהן ישראלים בחו"ל [אמריקה והמזרח הרחוק] פעילים), ולהקדים אותן לשעה מוקדמת יותר.
את כל שאר התוכניות אין חובה למתוח על פני כל הלילה, ודי בשעה-שעה וחצי ביום ל"שנינו יחד וכל אחד לחוד"/"מועדון הלילה השלישי" של יובב כץ, ול"נתיבה מקשיבה ומדברת" של נתיבה בן יהודה. שתי התוכניות הללו יכולות לשבת היטב במשבצות השידורים של רשתות א' ו-ג'.
בשאר התוכניות המאזינים נשארים פסיביים, והתוכניות יכולות להיות מוקלטות מראש - "לילה חי מאוד" של מני פאר, "שישי אישי עם משה טימור" ו"מלוה מלכה עם הציבור החרדי ועליו" של איזי מן.
בלי ג'ודי שלום ניר מוזס, יגאל בשן ויהורם גאון
כבר כיום ניתן לוותר על שורה של תוכניות בנוסח הרדיו האזורי, שאין להן שום ערך מוסף לשידור הציבורי. "ג'ודי בבוקר", "גאון ברדיו" ו"בין שישי לבשן" יוכלו בקלות למצוא את מקומן בתחנות רדיו אחרות. במקומן יוכלו להשתבץ התוכניות הייחודיות של לילות רשת ב'.
ניתוב תוכני
אחת הטעויות הגדולות של קול ישראל היא הזנחת רשתות הרדיו שאינן רשת ב'. ייעודה של רשת ב' הוא חדשותי/אקטואלי. בעיתות הצורך משודרים בה שידורי ספורט חיים (אבל למה על-חשבון השידור החי של "מבט"?!) וכל התוכניות עוטפות האקטואליה, שנועדו לתת נקודת מבט אחרת על מה שמאחורי החדשות. חטא הוא לתת מקום ברשת זו לתוכניות ייעוץ למיניהן או לשעות שלמות של שירים, ואפילו לא ל"רגעי קסם".
מקומן של תוכניות האיכות צריך להיות ברשת א' ושל תוכניות המוזיקה ברשת ג' או 88 אף-אם. מגזינים כמו "לבריאות" של עפרה נחמד ו"ג'יגה בית" יוכלו להשתלב בקלות בחטיבת האומר של רשת א' ול"אומנים על הגל" של יעקב מנדל יש מקום ראוי ברשת ג'.
מנגד, גם מרשת א' צריך להפקיע תוכניות אחרות ולהעבירן לתחנות המקבילות. את כל תוכניות הסוגה עילית של המוזיקה יש להעביר לרשת ג', ואת התוכניות בעלות הגוון האקטואלי ("יומן מורשת", "הידברות" של דני בלוך ו"מאזינים למאזינים" (בסגנון "פרלמנט לילה" של ז'וז'ו אבוטבול ו"יש עם מי לדבר" בגל"צ) יש להעתיק לרשת ב'.
טוב תעשה ועדת הרדיו אם תתן לאוהבי המלל את רשת ב' בשעות הלילה. שירים יש די והותר בשאר תחנות הרדיו. חובבי המילה יכולים מדי ערב להתענג על תוכניות איכותיות ומעולות ברשת א', וקידומן של תוכניות אלו ברשת ב' של שעות הלילה בשידורים חוזרים ייטיב עם שתי הרשתות. האנשים הקטנים שמאחורי מה שקורה בתיירות, בתרבות, בחברה, במשפט, בכלכלה, בספרות ובעצם בכל תחום אפשרי מוצאים את מקומם ברשת א' בשעות הקטנות של הלילה, שבהן - בניגוד לשאר השעות התזזיתיות של היום - יש פנאי להקשיב. כל פעם ניתן להתפעם מחדש מהמקצועיות ומהידע של שורת שדרנים בהם רם תדמור, יובל מסקין, ברוך אסקרוב, אלכס טלמור, חיים קינן, דוד אספר, רונה גרשון, עירית עניס, ויסלחו לי כל אלו שלא הזכרתי.
התמצאות ברשת
ואיך בדיוק יתמצא המאזין? קלי קלות: בסוף כל מהדורת חדשות של קול ישראל אחרי התחזית, יש להטיל על הקריינים להקריא את לוח השידורים. תארו לעצמכם כמה טוב יהיה החיבור של כל ישראל אם נשמע משהו בסגנון: "לאחר החדשות: ב'כל המוזיקה' קונצרטו לפסנתר, ברשת א' אומנות נקודה, ברשת ב' בחצי היום, ברשת ג' שירי שנות התשעים, וב-88 אף-אם... זה סוף החדשות מקול ישראל".
