בית משפט יכול לקבוע אבהות במישור האזרחי, מבלי שלקביעה זו תהיה השלכה במישור הדתי. כך קובע (יום ג', 16.10.12) שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בהחלטה רבת-חשיבות.

החוק קובע, כי בדרך כלל לא ייעשו בדיקות גנטיות לקביעת אבהות, אם תוצאתן עלולה להביא לממזרותו של הילד. אולם רובינשטיין מאמץ את עמדת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיה ניתן להכריז על אדם כאב לעניינים של רישום, בלא שהכרזה בו תהפוך את הילד לממזר לעניין ההלכה וזכותו להינשא.

שני גברים טענו לאבהות על ילדה: בעלה של האם וגבר שעימו ניהלה מערכת יחסים במקביל לנישואיה. הכרה בגבר השני כאב, הייתה הופכת את הילדה לממזרה, ובשל כך לא בוצעה בדיקה גנטית לשני הגברים. בית המשפט למשפחה בתל אביב סירב להכריז על מי מהגברים כאבי הילדה, בשל התשתית העובדתית החסרה שבמקרה זה.

זו אינה קביעה עובדתית

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המאהב והורה למשרד הפנים לרשום אותה כאבי הילדה. לדברי המחוזי, גם אם האישה הייתה מודה בבית המשפט למשפחה שהמאהב הוא האב - לא הייתה לכך משמעות מבחינה דתית, ובית דין רבני היה קובע שהבעל הוא האב משום ש"רוב בעילות אחר הבעל". המחוזי גם קבע, על-סמך חוות דעת מקצועיות, כי טובת הילדה מחייבת שתדע מיהו אביה, וכי על-פי רמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי - ניתן לקבוע שהמאהב הוא האב.

על קביעה זו ביקש הבעל לערער לבית המשפט העליון, אך רובינשטיין דחה את בקשתו ואימץ במפורש את עמדת המחוזי. רובינשטיין מדגיש מה עומד ביסוד החלטתו: "החלטת בית המשפט המחוזי ללכת כברת דרך מעט רחוקה יותר לעבר קביעת אבהות - וזאת נוכח חוות דעת המומחים הממליצות בחום כי טובת הקטינה כוללת קביעת אבהות ברורה - אין משמעה קביעה עובדתית פוזיטיבית שהשלכתה עלולה להיות, חלילה, ממזרות".

כללים אחרים לרישום נישואין

רובינשטיין מוסיף: "כאשר בית המשפט המחוזי מעיד על עצמו, כי החלטתו אינה ודאית, וכי אין הוא אפילו מתיימר לומר שהיא חד-משמעית, צריכה להיות לכך משמעות מהותית מבחינת בתי הדין הרבניים ככל שיידרשו לכך בעתיד - וזאת יש להטעים. אכן, בית המשפט המחוזי מעיד על עצמו, כי הראיות שהונחו בפניו אינן מספקות ודאות במידה שיש לה משמעות בדין הדתי, אלא שאין הוא נצרך לצורך הכרעתו לאותה רמת ודאות. משמעות קביעתו של בית המשפט המחוזי היא, כי טענות המשיב מסתברות יותר מטענות המבקש - הא ותו לא".

עוד מציין רובינשטיין, כי רישום לנישואין נעשה על-פי כללים דתיים השונים מאלו האזרחיים וקובע: "אין איפוא כל אפשרות לעשות שימוש בפסק דין זה לחובת הקטינה בדיון עתידי, ככל שיתקיים, לגבי כשרותה להינשא. דברים אלה יש להדגיש באופן שאין ברי הימנו". הוא מוסיף: "אילולא אותה 'חומה בצורה' שהעמיד בית המשפט המחוזי בין הכרעתו 'האזרחית' לעניין רישום האבהות, לבין דיון 'דתי' עתידי אפשרי בשאלת הכשרות להינשא, היה קשה מאוד להלום את הכרעתו".

לבסוף אומר רובינשטיין, שגם בתי הדין הרבניים מחויבים להימנע מפסיקה שתוצאותיה ריבוי ממזרים. הוא מזכיר את ההסדר שנחתם בינו, בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, לבין הרב הראשי הרב שלמה עמאר, בדבר פרוצדורה מיוחדת לטיפול במקרים מעין זה. "גם לגבי הקטינה שלפנינו חזקה שיעשו בתי הדין הרבניים שלא תרד עינה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם", הוא מסיים. את הבעל ייצג עו"ד אדווין פרידמן.