אולימפיאדה בדיקטטורה

עוד עובדות. סין היא מפירת זכויות האדם הגדולה בעולם. אירגוני זכויות אדם מזכירים כי היא אינה בדיוק המקום האידיאלי לערוך אולימפיאדה החורטת על דגלה את עקרונות החופש וההומניות. זה התחיל למשל בהפקעת בתים ואדמות "למען המדינה" תוך תשלום פיצוי מינימלי לנפגע או ללא פיצוי כלל - רק כדי לשפר את אתר האולימפיאדה. העימות הקשה מול נזירי טיבט אומנם זכה לחשיפה באחרונה, אבל הוא השכיח קצת את הרדיפה על-רקע דתי נגד נוצרים שאינם מוכנים להשתייך לכנסייה הרשמית הנמצאת תחת חסות המפלגה, לצד רדיפת מוסלמים.

גם בנושא איכות הסביבה והרווחה שולטת המפלגה. החל בזיהום נהרות, דרך חומרים מסוכנים המשמשים את התעשיה בידיעתה ובפיקוחה, דרך חומרים מסוכנים כגון עופרת בתעשיית הצעצועים והטקסטיל וזאטוטים המועסקים במפעלים, ולא נזכיר את עבודת הפרך של הפועלים העובדים למעלה מ-20 שעות ביום תמורת שכר אפסי ואוכל מינימלי. טוב, נזכיר.

גם בנושא הקניין הרוחני וזכויות היוצרים סין מככבת. יצרנים זרים יודעים היטב שכאשר ינסו למכור בסין ייכפה עליהם שיתוף פעולה עם חברות מקומיות ושזמן קצר לאחר מכן הם יגלו את המוצר שלהם "Made In China". אני עצמי נוכחתי בכך ממקור ראשון כאשר הגעתי בייג'ינה במשלחת שר הביטחון המבריק, יצחק מרדכי, ורעייתו דאז כוכי. השר התעקש לקחת איתו את כל מנהלי התעשיות הביטחוניות, כולל התעשיה האווירית, אלביט מערכות, רפאל ותדיראן, שאיך אומרים - לא בדיוק רצו להגיע. אמרו לי מנכ"ל אחר מנכ"ל שהשיטה ידועה ומוכרת. סין תרכוש מוצרים צבאיים בעסקה קטנה של כמה מיליונים, ותעתיק ותשכפל ותצטייד מתוצרת מקומית, ואפילו תמכור אותה בחו"ל.

ועוד נקודה ישראלית, על-רקע המשלחת האולימפית היוצאת לבייג'ין וההכרה הרשמית שאי הבאת מדליה תיחשב לכישלון רשמי. סין תומכת בכל מי שמתנגד לארצות הברית, ואנחנו הרי הכוכב הלא נראה, המדינה ה-51 בדגל הפסים והכוכבים. כך - סין תומכת בסודן המחוללת את הזוועות בדארפור, ומצהירה על תמיכה באירן שהיא הרי תמיכה בחיזבאללה. וזכור המיקרה של הטיל שפגע בסט"יל חיל הים במלחמת לבנון השנייה. הטיל ששם הקוד שלו במערב היה "תולעת משי" פותח עם טכנולוגיה שהגיעה מסין. יש דיווחים עקשניים שהכור שהופצץ ע"י ישראל בסוריה פעל אומנם בטכנולוגיה מצפון קוריאה, אבל הידע הגיע מסין. העיקר שתהיה מדליה.

אירגוני זכויות האדם ידעו גם לספר כי לפני רעידת האדמה הקשה האחרונה היו בסין ידיעות וסימנים על העומד להתחולל אך לא נעשה דבר, וכי גם בשלושת הימים הראשונים והקריטיים למחולצים לאחר רעידת האדמה בסצ'ואן, עצרה סין כל מידע לגבי המתרחש וסירבה להתיר לצוותי הצלה מהעולם להגיע ולסייע. בתי ספר ובתים אחרים קרסו כליל, ויש עדויות כי בנייני המפלגה נותרו עומדים על תילם. האירגונים מזכירים גם כי בסין יש עדיין מדיניות של ילד אחד שמותר להביא אותו לעולם במסגרת החוק, וכי השלטונות מאלצים נשים שכבר חטאו בילד אחד לעבור הפלות בכל חודש שבו הן נמצאות בהריון - מתקדם ככל שיהיה.

בשנת 1985, בעיצומו של שלטון האפרטהייד הרצחני בדרום אפריקה התכנסו כמה מהזמרים והמוסיקאים הגדולים בעולם לפרויקט "לא מתכוון לנגן בסאן סיטי", בראשות סטיב ואן-זאנט מהלהקה של ברוס ספרינגסטין, שהצטרף בעצמו, לצד בוב דילן, לו ריד, בונו הבלתי נמנע ופיטר גבריאל. זאת הייתה מחאתם נגד זמרים מהמערב שהגיעו להופיע בעיר ההימורים והשעשועים שהקים השלטון הלבן תוך כדי עשורים של דיכוי הרוב השחור. תראו, הייתי בסאן-סיטי והיא באמת מקום מדהים, בלב המדבר, עם ים מלאכותי, גלישת גלים כשהחוף האמיתי הקרוב ביותר נמצא במרחק מאות קילומטרים וארמונות בסגנון תנ"כי. אבל הגעתי לשם רק באמצע שנות התשעים, כשהאפרטהייד תם.

זאת הייתה מחאת הזמרים, והמחאה הפרטית שלי השבוע היא שלא אתן לאולימפיאדת בייג'ין לנגן אצלי. לא אצפה בטקס הפתיחה שבוודאי יהיה העתק מושלם של הטקס מאתונה 2004, איאלץ לוותר על זורקת הפטיש התורנית ממזרח אירופה, ילדות סיניות שגודלו מגיל שנתיים להיות מתעמלות קרקע ינפנפו להן את הסרטים האדומים בלעדי, רומחים יעופו, פינג-פונג ישוחק, בגדי הים הטכנולוגיים מונעי החיכוך ישתכשכו לבדם במימי הבריכות - ג'ודואים יריבו וסייפנים יסויפו.

נכון שהנשיא המוצלח ביותר של ארצות הברית והעולם החופשי, ג'ורג' בוש, נכנע לכוחה הכלכלי העצום של סין הקומוניסטית ויישב ביציע, ממוגן עד שיניים. אבל אני אצטרף הפעם דווקא לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שהודיעה כי לא תגיע לטקס הפתיחה. אותה הקנצלרית שהחליטה לנאום בכנסת ישראל בגרמנית, למרות המחאות הקשות שקדמו לכך, אבל כבשה תוך אלפית שנייה גם את לב המתנגדים הקשים והחשדנים ביותר - כשפתחה בכמה משפטים בעברית צחה ודיברה בענווה על הכבוד והגאווה שהיא מרגישה.

יש כמה דברים שכדאי לדעת לפני שמדליקים את הטלוויזיה ומצטרפים לרייטינג ולהכנסות של הממשל בבייג'ין. נתחיל במשהו קליל - חיות מחמד. הידעתם שהממשלה בסין ניקתה את כל העיר המארחת מחתולים? פשוט החליטו שחתולי רחוב יוצרים תדמית לא חיובית והחל מסע צייד כדי להעלימם ולהצמיתם מהרחובות. כמו במדינה קומוניסטית ראויה לשמה, התנהל שם קמפיין בנושא בכלי התקשורת הנשלטים מלמעלה, שרתם את הציבור לציד משפחת החתולים שחלק מהם בוודאי מצא את דרכו לצלחות.

על חסימת האינטרנט בפני העיתונאים הזרים למרות הבטחות מפורשות טחנו השבוע כל תחנות הטלוויזיה הזרות, שכמעט כל דיווח לקראת האולימפיאדה מתחיל אצלן או בהדגמה של "העמוד אינו זמין" כשכותבים למשל טיבט במחשב שמחובר לרשת בסין, או בדיווח וצילומים של הערפיח הכרוני בעיר שלא ידעה להתמודד עם המעבר ממיליוני האופניים שאיפיינו אותה עשרות שנים - למכוניות. זה שהממשלה סגרה והשביתה לחלוטין את כל בתי החרושת בסביבת הבירה לא עזר בכלום. המתחרים באולימפיאדה מסתובבים בעיר עם מגני אבק על הפנים. בואו נראה אותם שוברים שיאים.

נושא כאוב במיוחד, לפחות מבחינת 100 מיליון סינים, הוא המרדף/מצוד אחר התנועה הרוחנית פאלון גונג, שאלפים מחבריה נהרגו מאז 1999, השנה שבה הציבה אותה המפלגה הקומוניסטית בראש רשימת המאיימים עליה. לדברי התנועה 63,000 מאנשיה נמצאים בבתי סוהר כשהם מעונים קשות. בחודשים האחרונים צורפו אליהם אלפים במסגרת השמירה על השקט והניקיון לקראת האולימפיאדה. מהם, כמו מאסירים סיניים אחרים, "נקצרים" איברים להשתלה בעודם בחיים, והמשפחות מקבלות במקרים רבים דיווח כי יקירם "התאבד". בסגנון מורשת ברית המועצות המוכרת והוותיקה. על מתרגלי התנועה נאסר להשתתף במשחקים, אפילו כקהל, תוך הפרה של מה שמכונה "הרוח האולימפית". רוב בני העם הסיני כלל אינם מודעים לעובדות הקשורות לתנועה הזאת, מהעובדה הפשוטה שאין מידע עצמאי עליה במדינה שבה 1.3 מיליארד אזרחים.

"עיתונאים ללא גבולות" כוללים את סין ברשימת המדינות הנחשבות לאויבות האינטרנט. היא נמצאת שם לצד מדינות מכובדות אחרות שביניהן אירן, קובה, בלרוס, בורמה, מצרים, אתיופיה, צפון קוריאה, סוריה, סעודיה, טוניסיה, טורקמיניסטן, אוזבקיסטן, ויאטנם וזימבבוואה. יש שיטענו, כמובן, כי אין לקשר בין ספורט לפוליטיקה. בטח שכן. ארה"ב החרימה את האולימפיאדה שנערכה במוסקבה בשנת 1980, אומנם לצערם של ספורטאיה - אך היא העצימה את התהליך שהבשיל כעבור פחות מעשור והביא להתמוטטות ברית המועצות. למדינות העולם הייתה הפעם הזדמנות פז להשפיע על סין, מעוז הטוטאליטריות האחרון הרציני, להגמיש את הנושאים השנויים במחלוקת שבראשם זכויות האדם ולהצטרף למשפחת העמים הנאורים - כתנאי להטבות בעשרות מיליארדי דולר שיצמחו לה מהאולימפיאדה. אבל מדינות העולם כשלו, כמו שכשלו לגלות מה התרחש בדיקטטורה האחרת שבה התנהלה אולימפיאדה.