ככה פועל מסע השתקה

מאז פרצה אל פני השטח הידיעה בדבר ההאשמות בחוג לסוציולוגיה בירושלים, רבים בציבור מעלים את התהייה המלומדת מדוע סטודנטיות מפחדות מפני מרצים: הרי הם כל כך אינטלקטואלים. (זאת, כמובן, במקום לשאול מדוע האוניברסיטאות והמרצים שותקים, אבל זו נקודה שדנתי בה כבר בהרחבה). ובכן, חלקם אכן מאוד אינטלקטואלים, וחלקם הלא מבוטל אף אנשים נפלאים (באמת ובתמים; כמה מחברי הטובים ביותר). אך יש ביניהם גם כאלה שהם כוחניים, מאיימים ותוקפנים. ואז יש סיבה טובה לפחד. חלק מן הסטודנטיות המתלוננות נגד אייל בן ארי טוענות כך לגביו. עכשיו מסתבר שגדעון ארן מן החוג לסוציולוגיה בירושלים הוא לא פחות כזה. והנה הסיפור.

גדעון ארן הוא המרצה שהסטודנטית א' כתבה עליו ב"העוקץ" לפני מספר חודשים, שעל התנהגותו התלוננה (ביחד עם ראש החוג לסוציולוגיה) בהליך משמעתי באוניברסיטה, ושעליו דיברה בכתבתה של בילי מוסקונה לרמן (מעריב, שבת, 8.8.2008). אלה עובדות שאי אפשר להכחישן; שמו של ארן מתנוסס על תיק התביעה של א' באוניברסיטה העברית, והיא שמחה לאשר זאת (כך גם עורכת הדין שלה, משדולת הנשים. קל לברר).

בפוסט שלי באתר רשימות העזתי לציין עובדות אלה, שהן אמת, ובעלות חשיבות ציבורית. התייחסתי לחלק קטן מן הדברים שא' מתארת בראיון במעריב. מעבר לכך, ציינתי שעל-פי עדותה של א', יש אלמנטים בהתנהגותו של ארן שדומים לאלה של ה"אב טיפוס" שכיניתי "המרצה השרמנטי", ושאת מאפייניו הכלליים תארתי (תוך התייחסות לסיפורים המוכרים לי ביחס למרצים אחרים בחוגים אחרים). לא אמרתי אלו או כמה אלמנטים בהתנהגותו של ארן הולמים את דמותו של האב-טיפוס השרמנטי, ולא אמרתי שום דבר ספציפי לגביו. (בהתחשב בכך שאיני מכירה את ארן ואיני זוכרת איך הוא נראה או מה הוא לובש - ברור שלא עליו חשבתי כשכתבתי את התיאור). כל מי שיודע לקרוא - יכול להווכח בעצמו. (אלא אם כן על ראשו בוער איזה כובע...)

מתברר, אפוא, שכל מילה שאמרתי בפוסט היא אמת לאמיתה, ואין כל מניעה חוקית, אתית או אחרת לאמרה. מעבר לכך, הסברתי גם את חשיבות פרסום השם (אזהרת סטודנטיות עתידיות ושבירת קשר השתיקה המאפשר למרצה להמשיך ולפגוע בסטודנטיות). ועוד הסברתי ואף הדגשתי שבעצם השם הזה, כמו שאר השמות, חשוב הרבה פחות מן התמונה הכללית, שהיא לב העניין. (שהרי אין ולא היה לי שום דבר אישי נגד אף אחד מן המרצים בחוג לסוציולוגיה, שלשמחתי איני מכירה אותם והייתי מזהה רק את אלה מהם שתמונותיהם הופיעו בעיתונים).

אבל גדעון ארן, שאומרים שהוא אוהב להזכיר שהוא גיסו של ראש הממשלה (כן, גם לזה יש חשיבות ציבורית בעיני, כעדות ל"איך יוצרים בסטודנטיות תחושה שהמרצה הוא משהו משהו"), וככל הנראה לא אוהב שמתייחסים אליו כאל סתם אזרח, וחושב שהוא זכאי למעמד מיוחד, לא מוכן לקבל את העובדה שאני משתמשת בחופש הביטוי ובחופש האינטרנט כדי להגיד אמת למטרות ציבוריות בעלות ערך. (הוא, לעומת זאת, לא חשב פעמיים לפני, שלפי טענתה של א', סיפר על ה"רומן" שלו אתה למרצים בחוג, וגרם לה לתחושת בושה והשפלה על שחייה האינטימיים נפרשו בפני המרצים בחוג בו היא לומדת ומתרגלת. מתברר שארן סבור שהפריווילגיה לחשוף את א' היא בלעדית שלו, ואילו זהותו צריכה להשאר חשאית. כי בו הפרסום פוגע; בה, כנראה לא. לו, כנראה, יש שם מקצועי ואישי להגן עליהם; לה, כנראה לא. מעניין).

בעבר, כשהזכרתי את שמו, הוא מיד התקשר לביתי כדי לאיים שאחדל. היום, הוא שכר שירותי משרד עורכי דין כדי לאיים על אתר "רשימות", במכתב אלים ומתלהם, על פיו הוא יתבע אותם בסכומי עתק על הנזק האדיר שהם גורמים, לכאורה, לשמו הטוב (בכך, כזכור, שהם מאפשרים לי להשתמש בחופש הביטוי כדי להגיד את האמת שיש לה ערך ציבורי). בסיס משפטי כלשהו - אין לו, שכן גם עורכי דינו יודעים, בדיוק כמוני, שסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע כך: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". אבל הוא מנסה להפחיד באיומי שווא כדי להשתיק. למרות שהוא פרופסור, ואולי גם אינטלקטואל. ואותי עורכי דינו הטרידו כל היום. (וכשימשיכו - אדווח על כך כאן, ובעת הצורך - גם לוועדת המשמעת של האוניברסיטה, וגם למשטרה).

חושף ציפורניים

מעניין לציין, בהקשר זה, שכשכתבתי בעבר, בפוסט קודם, שה"רומן" עצמו של ארן עם א' לא נשמע, על פניו, כהטרדה מינית או כעבירה על החוק, סיפרו לי שארן שמח לצטט את דברי ולהתלות בהם במסדרונות האוניברסיטה. כך שעצם הביטוי או ההתייחסות לפרשה אינם מפריעים לו; רק כשהם אינם לרוחו (אבהיר שמה שכן יכול להוות הטרדה מינית, על-פי גרסתה של א', הוא מה שהתרחש לאחר תום ה"רומן": ההצעות המיניות הלא רצויות. והאיומים הנטענים מהווים לכאורה התנכלות).

אז מי שרוצים לדעת איך יכול להראות מרצה כשהוא מתחיל לחשוף את ציפורניו - הנה, כך. מה שמחזק מאוד את טענותיה של א', שסיפרה שכשכתבה ב"העוקץ" על היחסים שניהל איתה - הוא החל לאיים עליה, ואף גייס לעזרתו חברים, מרצים בכירים אחרים בחוג.

וכן, גם לפוסט זה יש בעיני ערך ציבורי, כי מטרתו לחשוף איך יכול להתנהל מרצה כוחני כשהוא רוצה להשתיק, ולמה הסטודנטיות כל כך פוחדות. ולכן אני כותבת אותו. למרות האיומים. (ואל תתפלאו אם מחר תתחילו לקרוא עלי כל מני דברים לא נעימים, מה אכלתי עם מי מתי ולמה, איך זכיתי בדוקטורט "דרך המיטה", ומה חושבים עלי כל מי שלא אוהבים אותי - ויש. כי גם עורך דינו של ארן הוא איש מאוד מקושר, ובמיוחד בתקשורת. טז כדאי להזכיר, שהתנהגות כזו, מענישה ומפחידה, תהיה בדיוק מה שהחוק למניעת הטרדה מינית מגדיר כ"התנכלות", שהיא, כזכור, עבירה פלילית חמורה עוד יותר מהטרדה מינית.