ניתן לאכוף את החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים גם כנגד בעלי המקום בו הוא מופר ולא נגד המעשנים עצמם, בלא שהדבר ייחשב לאכיפה בררנית. כך קובע (יום ב', 12.11.12) שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין.
רובינשטיין דחה את בקשתו של בעלי מועדון "האומן 17", הלל פרקש, לערער על הרשעתו לאחר שלא אכף במועדון את איסור העישון. פרקש נקנס ב-15,000 שקל בידי בית המשפט לעניינים מקומיים וערעורו נדחה בידי בית המשפט המחוזי.
לאחר שהוא אומר שהמקרה אינו מצדיק דיון בגלגול שלישי, עוסק רובינשטיין בכל זאת בקצרה בטענותיו של פרקש. הוא מזכיר, כי בית המשפט לעניינים מקומיים מצא כעובדה, כי פרקש לא מנע מעובדיו לשרת את המעשנים. עוד אומר רובינשטיין, כי הוא מסופק האם הכרזה פעם בחצי שעה בדבר איסור העישון, מהווה עמידה בדרישת החוק לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע את העישון.
בהתייחסו לטענת האכיפה הבררנית, שהועלתה לנוכח העובדה שהמעשנים עצמם לא נקנסו, מקבל רובינשטיין את עמדת הערכאות הקודמות, לפיה אכיפה מלאה כנגד המעשנים לא הייתה מעשית בנסיבות המקרה. "העובדה, שמטעמים מעשיים נרשמו הודעות קנס למבקש ולא למעשנים, אינה מלמדת על שרירות או על שיקולים זרים, וממילא לא ניתן לראות בה אכיפה בררנית", אומר רובינשטיין. הוא גם מזכיר, כי החוק הטיל אחריות גבוהה יותר על מחזיק המקום מאשר על המעשנים.
עם זאת, רובינשטיין מצטרף גם להמשך דברי השופט המחוזי
יורם נועם: "אף אם לא ניתן היה להגיש כתבי אישום נגד כל המעשנים, ראוי היה כי הפקחים לא יסתפקו רק בהגשת דוח ברירת קנס נגד בעל המועדון, אלא ינסו לאכוף את הדין גם כלפי אלו מהמעשנים שהיה באפשרות הפקחים לבודדם מן היתר". והוא מוסיף:
"אכיפת החוק כנגד מחזיקים ומעשנים כאחד היא שמקיימת את מצוות המחוקק וממלאת אחר תכלית החוק - ראו סעיף 1א, סעיף המטרה - 'למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות'. גם אם אי אכיפת החוק על מעשנים במקרה ספציפי ומטעמים מעשיים במועדון אינה עולה כדי אכיפה בררנית, אין הרשויות פטורות מאכיפה גם נגד מעשנים, אף אם לא כנגד כל המצויים במקום, מטעמים מעשיים. הכל - למען יראו וייראו, וכל האוכף הרי זה משובח".
