שידורי התעמולה בגל"צ יהיו בשעה 20:30

לקראת הבחירות הקרבות, נשמע הרבה על הצורך בקידום הקשר עם אבו-מאזן, במהלך מדיני ובהסכם. הבעיה היא שמדובר בטחינת מים, רק למען יראו וישמעו ולא לתוכן ולמעשים ממשיים. אבו-מאזן, לצערנו אינו מייצג את העם הפלשתיני, אולי פלג התומך בפת'ח והחמאס גם בעזה, וגם ביו"ש מתנערים ממנו.

לאחר שהסתיימה המסחרה הפנימית בתוך המפלגות והושלמו נדודי האופורטוניסטים ביניהן, נמלאו החדשות, הפרשנויות ותוכניות האקטואליה ברברת בנושאים הנוגעים כביכול לבחירות שבשער. שוב אנו חוזרים לתמונה החלולה של הבחירות משנת 2009, כאשר הדיונים עוסקים באנשים: הפחדת אנשים, השמצת אנשים, לעג לשכל הישר של אנשים, האלהת אנשים ואגומאניה של אנשים - ולא בעינייני השעה החשובים באמת. למעשה, אין דיון של ממש באף אחת מסוגיות היסוד שלנו, וכאשר קיימת התייחסות כזו או אחרת לאילו מהן, היא ניתנת ברמה של סיסמאות נבובות, הצהרות בומבסטיות שאין להן שחר ונסיונות לבטל, לטשטש ולהשכיח כל מה שכבר כשל בעבר. שרלטני-עם, מהנשיא פרס ומטה, מנסים למחזר ולמכור למי שמוכן להיות השוטה התורן את ההיסטוריה כאילו היא עתיד ואת ההזיות כאילו הן עובדות.

יש לי חבר נעורים שהיה אחד הקורבנות הבולטים יותר של ה"דיל" המוזר בין נתניהו לליברמן - השוואת דרוג מועמדי "ישראל בתינו" לזה של הליכוד ברשימה המשותפת, וכל זאת לאחר הפריימריז של הליכוד וההסכם שהופר כששתי הרשימות הפכו לאחת. הכל אירע בלילה האחרון שלפני הגשת הרשימות, אך לחברי הליכוד ברור שהכל נרקם - בין שני המנהיגים הרבה קודם לכן.

בפסיכולוגיה קוראים לתופעה הזו – תסמונת האישה המוכה. ויש מכנים זאת, סינדרום הושטת הלחי השנייה. התופעה האומללה הזו עשויה להופיע בכל תחומי חיינו, לרבות בתחום הפוליטי.

בשתי שיחות קודמות העליתי את השאלה הפשוטה - מה יעשה נתניהו אם אבו-מאזן יתייצב עכשיו למו"מ ( שכידוע הוא תמיד רק מתן), כביכול 'בלי תנאים מוקדמים' כפי שכל הזמן נתניהו דורש, אבל הפעם בהיותו עוטה גלימה של "נשיא המדינה הפלשתינית"?, איך יפנה אליו נתניהו? אם יאמר 'אדוני ראש הרשות הפלשתינית' אבו-מאזן פשוט יקום וילך. המו"מ הזה ייכנס לספר השיאים של גינס כמו"מ הקצר ביותר בהיסטוריה, ושוב יאשימו אותנו. בכלל, עצם ישיבתו עם האיש שהוכתר באו"ם כנשיא מדינת פלשתין, היא בלבד די בה כדי להוות הכרה במדינה הווירטואלית שהפלשתינים יצרו על דעת עצמם תוך הפרת ההסכם עימנו. אם יתחיל המו"מ, יאמר אבו-מאזן שלא נותר אלא לסמן את הגבולות, כי על העצמאות הפלשתינית, שבהסכם אוסלו מופיעה בין סוגיות "מצב הקבע" כנושא מרכזי שנותר למו"מ, עליה אין עוד מה לדון. את זה כבר יש להם ישר מן האו"ם. אתה יושב עכשיו עם ראש המדינה הפלשתינית, יאמר אבו-מאזן, לדון עימו איך תסיימו את הכיבוש. זה הכל.