"גברים מוטרדים"

"חשוד בהטרדה מינית", משפט טעון הפורש מיידית בדמיוננו מניפה של אסוציאציות וגם תחושה של דה ז'ה וו. שוב מתפרסם סיפור על פלוני המנצל את כוחו וסמכותו כדי לכפות את עצמו על מישהי שנתונה לחסדיו. עוד "בעל שררה", נשוי, מבוגר, המנצל את מעמדו כדי לזכות בחסדיה של מושכת עין שאיתרע מזלה לעבוד תחת ידו של מעביד דורסני הדורש ממנה "שירותים אחרים" מלבד אלו המקובלים כמו תיוק ומענה לטלפונים.

עדיין בכוחה של הטרדה מינית לעורר כותרות בעיקר אם קורבנותיו של המטריד מסוגלות לספק "תיאורים פלסטיים" המעוררים את דמיונו של הקורא.

אין אני מבקשת להמעיט בכאבן ובצערן של קורבנות, נשים שהוטרדו באופן אמיתי. יש לנקות את חברתנו מכאלו המנצלים את מעמדם וכאלו הסבורים שגופה של אשה הוא מטבע עובר לסוחר. יש לחנך ולהסביר וגם לענוש את מי שמתייחס שלא כראוי לאשה באשר היא.
אך הפעם אבקש להאיר ברשימה זו את הצד השני, את מי שנחשד בהטרדה מינית ואת מצבם של אשתו וילדיו, החפים מפשע.

תחילה אפתח בסיפורו של בוקר גורלי.

אותו בוקר, דומה היה לרבים שקדמו לו. לאחר שבני הבית יצאו זה מכבר ופנו איש למקומו ועיסוקיו, נפניתי אני למלאכתי בחדר העבודה. חלפו להן שעות ואת השקט הפרה לפתע דלת הכניסה בהפתחה. צעדים קרבו אל חדר העבודה ובעלי נכנס, פניו חיוורות מעט.
התפלאתי וחיכיתי, חרדה שמא בשורות רעות בפיו.

הוא התיישב על שוליה של הספה מסתכל עלי כמבקש לומר דברים אך שתק. מתייסרת בתוך השקט הצופן בחובו בשורה רעה שאלתי אותו למעשיו בבית בשעה לא שגרתית זו. הוא ניסה להשיב לי אך במקום זאת קם מהספה והחל לפסוע בחדר הלוך ושוב. פניו עטו מעטה מוטרד ונבוך. "נו..", האצתי בו מבקשת לעצמי לעבור כמה שיותר מהר את "החדשות הרעות", שייאמרו כבר ודי.

"קרה משהו" אמר ונעצר שוב.

"הכי טוב שתגיד את הדברים ככה בפשטות", זירזתי בו, והוא כמו זרק את המילים מפיו, להפטר מהן, אמר: "הושעיתי מהעבודה".
למרות שהמילים ברורות ומובנן פשוט תודעתי סירבה להסכין עימן. חזרתי ושאלתי "מה זאת אומרת? למה הושעית מהעבודה?" וגם הוא, כלש את המילים בידיו שוב ושוב כדי לחוש בהן בין אצבעותיו, שב וחזר עליהן "הושעיתי מהעבודה ואמרו לי מייד להסתלק".

על איזה רקע משעים אותך? הוספתי לשאלו מנסה באופן אינסטנקטיבי לסדר את הכאוס שהחל להסתמן וללבוש צורה. "מאשימים אותי בהטרדה מינית", אמר והוסיף, "אני לא יודע מה זה אומר. קראו לי להנהלה ושם נאמר לי כי יש נגדי תלונות וכי עלי לצאת מייד ממשרדי החברה ולא לשוב. הורו עלי להתרחק ממתקני החברה ומיד. אז יצאתי ובאתי הביתה", סיכם.

הקורא הנכבד יבקש בנפשו לדעת מה ההמשך. כיצד הגיבה האשה לדברי בעלה, ומה קרה למשפחה? ומה עשה הבעל, אך נניח זאת לעת עתה עד לסיומה של הרשימה, שלא בכך עוסקת.

נראה כי לאחרונה הפכה ההטרדה המינית ל"מכת מדינה" וכמעט כל גבר שני הוא "מטריד". גם לפרסום ולחשיפת פרשות של "הטרדה מינית" כבר נקבע "דפוס": הכותרות זועקות "מטריד נחשף". מתחת לכותרות יסופר סיפורה של מוטרדת/ות ומייד מובא גם דיווח שהנחת היסוד שלו כי המערכת שבתוכה נחשף החשוד, ה"תפוח הרקוב", חייבת מייד להוקיעו מקרבה, להרחיקו מידיית, להתרחק ממנו וכמה שיותר מהר.

בניגוד להקפדתה של המערכת התקשורתית לדווח על חקירה נגד חשוד במעשה כלשהו תוך ציון היותו בגדר "חשוד" כל עוד לא השתנה מעמדו המשפטי וכי העבירה בוצעה "לכאורה" עד שלא הוכח אחרת, "חשוד" בהטרדה מינית למעשה כבר מורשע מרגע שהתלוננו נגדו. מייד עם היוודע כי הוא חשוד הוא מוקע אל עמוד הקלון.
הוא נשפט כבר עם הפרסום על תלונה כנגדו בידי התקשורת והחברה. כבודו מראש רמוס, מותר לעשוק את זכויותיו המשפטיות האלמנטריות ואם מעבידו של חשוד כזה מקפיד לשמור על זכויות עובדו עד שיוכחו החשדות והוא יורשע, הוא מוקע עימו כמי שנותן ידו להטרדה מינית.

נשכח לגמרי כי כמו בכל הליך משפטי במדינה דמוקרטית המתלוננת היא זו שחייבת להוכיח ללא ספק כי אכן אותו חשוד הטריד אותה וגם חייבת להוכיח את הכוונה שלו לעשות זאת, ולא להיפך.

משום מה, ללא בסיס עובדתי, נוצרה אווירה ציבורית שבה כל תלונה של בחורה על הטרדה מינית מתקבלת באמון וללא סייג. ללא חשד כי אולי היו למתלוננת אינטרסים זרים כלשהם מלבד רצונה ב"סביבה היגיינית". די בכך שהיא מתלוננת כדי להחליט שההליך המשפטי המסודר הוא רק ענין פורמלי וכי לאמיתו של דבר החשוד הוא כבר בגדר מורשע מהרגע שאותה בחורה התלוננה.

רק במקרה של הטרדה מינית מוטל על האדם להוכיח שמעולם לא הטריד ומעולם לא התכוון להטריד.

האווירה הציבורית שנוצרה מציירת את דמותו של כל מי שנחשד בהטרדה מינית כייצור ייצרי מאוס, נואף אשמאי מגעיל שיש מיד לטפל בו כראוי כדי שידיו "המטונפות" לא תוכלנה לגעת חלילה באשה הגונה נוספת. נפתח נגדו מעין "ציד מכשפות" שאין בינו לבין הליך משפטי נאור דבר.

לאמיתו של דבר למעיין בנוסחו של החוק למניעת הטרדה מינית יתברר, כי ההגדרות בו רחוקות מאד מאותו "יצור אשמאי מגעיל" ולמעשה הנוסח היה צריך לטרוד את מנוחתם של רבים וטובים שהתנהגותם הפשוטה בחייהם עומדת בהחלט בהגדרות החוק למניעת הטרדה מינית.

למשל, בוס הנוהג לספר בדיחות על נשים פולניות ומרוקניות למזכירותיו כדי להשרות רוח טובה על סביבתו, וכוונתו היא זו בלבד, עונה על הגדרות החוק למניעת הטרדה מינית. לא יעזור לו לאותו בוס גם הטיעון כי הוא כבר עשר שנים מספר את אותן בדיחות ואינו יודע אפילו מה צבע עיניהן של מזכירותיו.

סקטור החייב לנקוט "צעדי זהירות" הוא חובבי האמנות למיניהם. הללו עלולים למצוא עצמם בבית המשפט כשהם מתגוננים מפני האשמה על הטרדה מינית בשל תמונה התלויה מעל לראשה של מזכירתם ובה מצויירת נערה של אמן מפורסם כלשהו כשרגליה המבצבצות מחצאית מיני והן מסוכלות באופן העלול לעורר דמיונות בעיני המסתכל.

החוק להטרדה מינית מגדיר תמונה פורנוגרפית כ"סביבה מטרידה" וכידוע פורנוגרפיה היא ענין של גיאוגרפיה. אותו בוס שקנה את "המציאה" באיזה מכירת גרז' ושכח לגמרי מקיומה כשתלה אותה במשרד, ייצטרך להתייצב בבית המשפט ולגונן על עצמו מפני תדמית של אותו "אשמאי מגעיל", ואף ייתכן שיפסיד במשפטו שכן אותה תמונה עונה בהחלט על הגדרת החוק של "סביבת עבודה מטרידה".

אציין, כי אני מתנגדת בחריפות להטרדה מינית. כאשה אינני מעונינת שגבר כלשהו יגע בי שלא מרצוני, ידבר אלי בשפה המעידה על כוונות מיניות, או ייצור אוירת מתח מיני סביבי. אני בעד סביבת עבודה עניינית לחלוטין והיותי בעלת ג'נדר כלשהו אינה רלוונטית כלל לענין העסקתי וקידומי. זוהי דעתי האישי.

עם זאת, נראה שהמחוקק שניסח את החוק וביקש להערכתי ליצור חברה נקיה מהטרדות מיניות, פעל גם ליצירתו של מעמד חדש: גברים מוטרדים. גברים שעל לא עוול בכפם מבלים תקופה ממושכת בחייהם בנסיון להוכיח כי הם לא "הטרידו" תוך שהם מוקעים על עמוד הקלון.

עוד בטרם הורשעו הם מאבדים את שמם הטוב, את פרנסתם לעתים בגלל השעיה ובשל הצורך לצאת למאבק משפטי יקר. סביבתם מתרחקת מהם, בני משפחתם סובלים מגינוי חברתי ובעיות כלכליות. אם היה התהליך מתרחש אחרי שאותו גבר נשפט והורשע גם אז בני משפחתו של "המטריד" אינם צריכים לשאת את תוצאות מעשיו שמהם הם סובלים יותר מכולם, אבל מדוע על גבר זה "לרצות את עונשו" ו"לשלם את חובו לחברה" עוד בטרם הורשע כלל? עוד בטרם הוכח כי ביצע דבר מה?

האופן שבו נוטלות התקשורת והחברה הכללית את שרביט השיפוט בידיהן ושופטות בשיטת הלינץ' הציבורי גברים החשודים בהטרדה מינית, אינו שונה בהרבה מהדרך שבה מתנהלת מערכת "בתי דין שדה" של הרשות הפלשתינית בה המשפט נערך בזריזות משום שלמעשה החשוד כבר "מת" ורק צריך לערוך הצגה פורמלית של הליך משפטי.

ניסוחו של החוק הותיר ערפיליות ופירוש הדבר כי כשאדם מגיע אל בית המשפט בעקבות הגשת כתב אישום ומתייצב מול מצב שבו "המילה שלה מול המילה שלו", פעמים רבות מעדיף בית המשפט את גרסת המתלוננת על פני זו של החשוד ללא שום בסיס חוץ מ"תחושת בטן".

נראה לי כי לנוכח ריבוי המקרים של תלונות על הטרדה מינית יש לברר האם החברה שלנו הפכה באמת ל"מוכת מין" שבה מוטל על כל אם יהודיה להרחיק את בנותיה הרחק הרחק מכל גבר בהיותו "מטריד" סדרתי "BUILT IN", או שמא עם ניסוחו הרשלני והמגמתי של החוק נפתחה אפשרות גם "להטריד גברים" באמצעות כלי משפטי לא משוכלל המאפשר חוסר הגינות משפטית וגם חוסר צדק.

עו"ד אלון לוין, ועו"ד הילית ינאי מההסתדרות הכללית החדשה, כתבו בזמנו חוות דעת שפורסמה באתר YNET ובה העלו הסתייגויות על החוק.

הם כתבו: "אנו סבורים, כי ההטרדה, כהגדרתה בחוק, בגווניה הפחות קיצוניים, הינה רחבה מדי ויש לצמצמה ולהעמידה במבחן איכותי. כך יש לתת פרשנות מצמצת למושגים "הצעה בעלת אופי מיני" ו"התייחסות המתמקדת במיניות" ולקבוע, כי רק הטרדה העולה כדי פגיעה בעקרונות החוקתיים (למשל: כבוד וחירות האדם, הזכות לפרטיות ושוויון בין המינים) האמורים לעיל תהא אסורה על-פי החוק, וזאת על מנת שהחוק יהיה בגדר "גזירה שהציבור יכול לעמוד בה".

הם מדגימים את כוונתם בפירוט התנהגויות אותן מפרש החוק כחלק מהטרדה מינית. "במקרה הקלאסי מכוונת ההטרדה להשיג טובת הנאה מינית. אפשר, שמטרת ההטרדה תהא להקניט עובד על מנת, למשל, שיימאס במקום העבודה ויפרוש ממנו. ההטרדה יכולה להיות אישית ויכולה להיות סביבתית, היינו כזו שאינה מכוונת כלפי אדם מסוים אלא מתבטאת ביצירת אווירה עוינת המפריעה לתפקוד התקין במקום העבודה. תליית תמונות פורנוגרפיות במקום העבודה היא דוגמא לכך".

אני סבורה שהגיעה העת שמשפטנים ועורכי דין ישמיעו את קולם באשר לניסוחו של החוק והציבור ידרוש כי התקשורת תפסיק "לרקוד על דמם" של חשודים בדרכה להשגת הרייטינג הדרוש לה כחמצן. יש צורך היום ליצור תנועה הדורשת כי כפי שזכותן של נשים לסביבת עבודה לא מטרידה ומאיימת כך זכותם של גברים לא להיות קורבנות של הטרדה ואיום.

לסיום אחזור לאותו זוג שנותר עם בשורת הבעל לאשתו באותו בוקר גורלי.

פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו כיצד היה מגיב בן-זוגי במצבי משבר? האם היה ניצב לצידי ותומך בי בשעת צרה? עד כמה איתנה הזוגיות שלנו? האם באמת הוא בן-זוגי?

לדידי היתה זו שעת כושר נדירה באיכותה להושיט יד אמיתית לבן- זוגי, לתמוך, להוכיח נאמנות ואהבה. כן, כך ללא תנאי. גם בשעה שחפותו של בעלי עוד לא יצאה לאור ונקווה שהיא תצא לאור הרי שאנו בחרנו להותיר את המאבק מחוץ לדלתות הבית ולפסוע בנתיב המאמץ להפוך את חיינו ל"רעים (ידידים) אהובים".

_________________

[השם האמיתי של כותבת המאמר שמור במערכת]