פרופ' מנחם אֵלון, שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון ומן הבולטים במומחים למשפט העברי, נפטר הלילה (יום ד', 6.2.13). בן 89 היה במותו.
אלון כיהן בבית המשפט העליון בשנים 1993-1977 ושימש כמשנה לנשיא מ-1988 עד פטירתו. בשנת 1979 זכה בפרס ישראל למשפט, על מפעל חייו בתחום המשפט העברי. אלון בלט בפעילותו לשילוב המשפט העברי בפסיקה הישראלית והתנגד בתקיפות לאקטיביזם השיפוטי. בשנת 1983 היה מועמד הקואליציה לנשיאות המדינה, אך בהצבעה החשאית בכנסת הפסיד לחיים הרצוג.
אלון נולד בגרמניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1935. הוא למד בישיבת חברון, מן החשובות שבישיבות הארץ, והוסמך לרבנות בידי הרבנים הראשיים דאז - הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (אביו של הנשיא הרצוג) ובן-ציון מאיר חי עוזיאל. למרות שלמד בישיבה חרדית, הפך לציוני והיה ממקימי קיבוץ טירת צבי. בשנת 1948 סיים בהצטיינות תואר שני במשפטים בבית הספר למשפט וכלכלה בתל אביב, לאחר מכן למד גם תלמוד, היסטוריה של עם ישראל ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית, ובשנת 1954 החל לעבוד במשרד המשפטים.
"שלטון המשפט ולא שלטון השופט"
בשנים 1966-1959 היה אלון יועץ משרד המשפטים למשפט עברי, תחום שכאמור הפך למפעל חייו. ב-1962 קיבל תואר דוקטור בציון מעולה ושנה לאחר מכן הקים את המכון לחקר המשפט העברי. בשנת 1973 פורסם ספרו המונומנטלי "המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו", שנחשב לספר יסוד בנושא זה. בנוסף כתב וערך ספרים ומחקרים רבים נוספים, בין היתר בנושא השו"ת. שימש כעורך המחלקה למשפט עברי באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה יודאיקה, הקים קתדראות למשפט עברי באוניברסיטאות באוניברסיטת ניו-יורק, אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת מקגיל.
לדעת אלון, המילים "מורשת ישראל" המוזכרות כמקור פסיקה בחוק יסודות המשפט, אין כוונתן למורשת היהודית הכללית כפי שסבר
אהרן ברק, אלא למשפט העברי. הוא גם התנגד כאמור לאקטיביזם השיפוטי של ברק, באומרו: "נטילת סמכות זו על-ידי בית המשפט, ללא הסמכת המחוקק, היא עצמה יש בה משום פגיעה בדמוקרטיה נאורה, שיסוד היסודות שלה הוא שלטון החוק ולא שלטון המחוקק, שלטון המשפט ולא שלטון השופט".
עוד אמר על מחלוקתו עם ברק: "לדעתי, לא הכל שפיט, לא הכל משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס ש'מלוא כל הארץ משפט'. אין אצלו חלל משפטי ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית".
הכניס אישה למועצה דתית
בין פסקי הדין הבולטים של אלון: בג"ץ פר"ח, שהביא להקלה משמעותית לחייבים בהוצאה לפועל ולשינוי משמעותי במאסר חייבים כאלו; אישור לצירופה של אישה (לאה שקדיאל) למועצה דתית; השתתפות בזיכויו של איוון
דמיאניוק; איסור לרשום "יהודי" בתעודת הזהות כמי שגיורו לא היה אורתודוכסי; איסור על ניתוק ממכונת הנשמה כהמתת חסד.
עם מתמחיו בבית המשפט העליון נמנו רבים מטובי המשפטנים בישראל, ובהם השופטות נאוה בן-אור, תמר בר-אשר צבן וישכה רוטנברג; פרופ' דוד גליקסברג; מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה חנה זנדברג; דקאן מכללת שערי משפט, ד"ר
אביעד הכהן; ועוה"ד איל רוזובסקי,
מנחם פדר ואלי וילצ'ק.
לאחר פרישתו המשיך אלון להיות פעיל בחקר המשפט העברי ושימש כראש וחבר במוסדות וארגונים שונים, וכן עמד בראש מספר ועדות ציבוריות. בין בניו נמנים נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יוסף (ספי אלון); הרב מוטי אלון; והשר לשעבר בני אלון. בין נכדיו נמנים הרב צבי אלון (רבה של קיסריה), הפיזיקאי פרופ' יהונתן אלון (מכון ויצמן למדע), הסופר והתסריטאי אורי אלון, המשפטנית פרופ' נועה בן אשר (אוניברסיטת פייס) והעיתונאית והמגישה שרהל'ה בן-אשר (גלגלצ).
מנחם אלון יובא למנוחות ב-16:15 אחר-הצהריים בבית המספד "קהילת ירושלים" בגבעת שאול.
