יאיר, בוא ניישיר מבט למצלמה, נטה טיפה את הראש על צידו, ונאמר בקול נמוך וסמכותי, עם צליל אבהי ובדיקציה מדויקת, בניגון כזה "ביבי סטייל", את מה שצריך כבר לומר בגלוי מזמן, אבל חיכינו לרגע הנכון. עכשיו זה הרגע הדרמטי הגדול. השהיה קלה לאחר הטיית הראש, והנה זה בא: "אחיי העבדים" היה טריק זול. אלפים ראו אותו, אבל מאות אלפים נפלו בפח.