ערב הבחירות הצפויות לרשויות המקומיות בארץ, רובצת עליהן יותר מאי פעם בעבר עננה כבדה של חשדות לשחיתות. אחרי ש
מבקר המדינה, המשטרה ואמצעי התקשורת כבר אמרו את דברם בנושא, חושף עכשיו גם סקר חדש של מכון-סקרים ממצא מדאיג במיוחד, שעל-פיו מחצית הציבור הישראלי אינה רוחשת אמון מינימאלי לעיריות ולמועצות המקומיות ומשוכנעת שהן פשוט מושחתות.
בהנחה שהמערכת הדמוקרטית בארץ נסמכת, במידה רבה, על אמון האזרחים במנגנונים הציבוריים - הרי שתופעות של שחיתות במוסדות השלטון המקומי מערערות את האמון הזה ובכך גם פוגעות פגיעה אנושה במערכת הדמוקרטית עצמה.
הסקר מסתמך על עדויות-נשאלים לגבי מעורבות בשחיתות, על ידיעות וכתבות בתקשורת, על פניות הציבור למבקר המדינה ועל מאגרי נתונים משפטיים. הסקר מתמקד בשלושה סוגי שחיתות מנהלתית: מתן שוחד, הסתמכות על קשרים אישיים, והסתייעות בשירותיו של "מאכער", האמור להסדיר בעיות אל מול אנשי הרשות.
עליה תלולה
מן הממצאים עולה ש-50.8% מהציבור שמעו על מקרים של שחיתות מסוגים אלה: 31% העידו שהם מכירים אישית מישהו שהיה מעורב במעשים מעין אלה, ואילו 10.5% ציינו כי היו מעורבים בעצמם במעשי-שחיתות דומים במרוצת השנה האחרונה.
עד העלה הסקר כי בשנה האחרונה חלה עליה של כ-350% במספר אירועי השחיתות המדווחים, לצד עליה של 150% באותה התקופה בפסקי-דין העוסקים בחשדות לשחיתות, שבהם היו מעורבות רשויות מקומיות. עיקר החשדות נוגעים לשחיתות בתחום של יחסי-עבודה ותכנון-בנייה.
מסתבר גם שההפקרות ברשויות המקומיות מתקיימת בחסות משרדי הממשלה וגופים ממלכתיים, תוך התעלמות מאחריותם הציבורית, מכללי מינהל תקין ומנורמות של אתיקה ציבורית. ראוי לציין שתופעות ההפקרות אינן ממוקדות ברשות מסויימת, אלא קיימות במגזר היהודי והערבי כאחד. הן רוחביות ואינן מתמקדות בתחום מקצועי או נושאי כלשהו, ויש בהן כדי להעיד כאלף עדים על הצורך ביישום מיידי של צדק ניהולי בשלטון המקומי.
