שלמה בריל מנתניה שהגיש בדצמבר 2012 תביעה ובקשה לאישורה כתביעה נגזרת בשמה של
קבוצת דלק כנגד בעל השליטה
יצחק תשובה, גדעון תדמור המנכ"ל לשעבר של החברה-הבת דלק אנרגיה וכנגד שמונה מחברי הדירקטוריון של קבוצת דלק, בהם גבי לסט ואלעד שרון, הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה בהסכמה להסתלקותו מהתביעה ומהבקשה.
בנימוקי הבקשה נאמר, כי בעקבות הטענות שהעלו המשיבים בכתבי הטענות המשלימים שהוגשו מטעמם ובעקבות הערות בית המשפט בדיון שנערך כשבועיים קודם לכן, הגיעו בריל ובא-כוחו עו"ד עמית מנור למסקנה לפיה קרוב לוודאי שלא יעלה בידם להוכיח "עילת תביעה לכאורה" במקרה הנדון, וכי לא יהיה בידם לצלוח את משוכת "הבקשה לאישור התביעה כנגזרת". נוכח זאת, ועל-מנת לחסוך זמן שיפוטי יקר כמו גם לחסוך בטרחתם של הצדדים, הגיעו בריל ובא-כוחו למסקנה לפיה בנסיבות המקרה מוטב וראוי יהיה להסתלק מההליך המשפטי, בשלב זה, וזאת ללא צו להוצאות.
בשלב זה טרם החליטה השופטת
רות רונן לאשר את בקשת ההסתלקות המוסכמת וביקשה לצרף תצהיר בכל הנוגע לנאמר בנימוקי הבקשה כי המבקש ובא-כוחו אינם מקבלים שכר טירחה ו/או כל טובת הנאה אחרת בגין הגשת התביעה וניהולה בכלל ובקשר עם בקשת הסתלקות זו בפרט.
בריל המחזיק במניות של קבוצת דלק בשווי כ-10,000 ש"ח. נכון למועד הגשת תביעתו (10.12.12) טען בפנייתו לבית המשפט כי במסגרת סיום עבודתו של גדעון תדמור (מחלוצי תחום הנפט והגז בישראל) בדלק אנרגיה נחתם בינו לבין החברה הסכם במסגרתו הוענקה לו האופציה לחייב את החברה לרכוש ממנו את אחזקותיו בחברה. מאחר שתדמור לא יכול היה לממש את אופציית המכר שניתנה לו, העניקה לו קבוצת דלק בונוס הוני המסתכם בכ-0.5% משווי העסקה של מכירת הזכויות במאגר הגז "לוויתן". לדברי בריל, המדובר בבונוס בסכום העולה לכל הפחות לכדי עשרות מיליוני ש"ח והלכה למעשה קיבל תדמור "פיצוי" בגין אי-יכולתו לממש את אופציית המכר, וזאת על חשבונה של החברה האם קבוצת דלק.
בריל טען כי אי-קיום הפרוצדורה הקבועה בחוק החברות במקרה הנדון נובעת, בין היתר, ממעמדו של יצחק תשובה שהינו בעל השליטה הן בקבוצת דלק והן בדלק אנרגיה, וכי הענקת הבונוס הינה "עסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם אחר שלבעל השליטה יש בה עניין אישי" כאמור בחוק החברות. לדברי בריל, לא נתקבלו לעסקה חריגה זו כל האישורים הנדרשים ועל-כן, בהתאם להוראות הדין, הבונוס ההוני שהוענק לתדמור מבוטל.
בהתיחסו לחלקם בפרשה של חברי הדירקטוריון טען בריל כי הללו העדיפו את טובתו של תשובה על-פני טובתה של קבוצת דלק עת גרמו לה להעניק את הבונוס ההוני לתדמור וזאת ללא כל הצדקה ומבלי שקבוצת דלק קיבלה תמורה משמעותית או תרומה כלשהי כנגד תשלום הבונוס. אשר על-כן ביקש בריל בשמה של קבוצת דלק להורות על ביטול הענקת הבונוס ההוני לתדמור.
בתגובה טענו המשיבים כי מדובר בתביעת סרק שאין בה מאומה ואשר אינה מקדמת את האינטרס של קבוצת דלק בשמה מתיימר התובע לפעול.
