בית משפט השלום בתל אביב חייב את ישר-אובוז נכסים ואחזקות, חברה לשיווק ופרסום באינטרנט, לפצות בסכום של 10,000 שקל את עורך דין
דורון תמיר בשל משלוח דברי פרסומת ("דואר זבל") לכתובת המתחם שלו באמצעות הדואר האלקטרוני.
עו"ד תמיר ביקש מבית המשפט לפסוק לו פיצויים בסך 75,000 שקל בגין משלוח 71 דברי פרסומת בניגוד להוראות חוק התקשורת ותוך פגיעה בפרטיותו, דברי פרסומת שכללו מסר המופץ באופן מסחרי שמטרתו לעודד אותו לרכישת שירות ו/או מוצר ו/או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת.
לדברי עו"ד תמיר, בינו לבין החברה נוהל הליך משפטי בעניין דואר הזבל בבית המשפט לתביעות קטנות, כך שבנסיבות אלו הייתה צריכה החברה לדעת כי הוא מתנגד נחרצות לקבלת דואר זבל והיה עליה לפעול להסרתו של שם המתחם שלו מרשימת התפוצה שלה.
הנתבעת טענה כי יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף בשל העדר יריבות בינה לבין התובע, שכן תיבות הדואר שלגביהן הוגשה התביעה אינן בבעלות התובע, ובנוסף בשל היעדר עילה מאחר שהתובע חיפש לקבל את דברי הדואר ו/או לפחות הסכים לקבל את דברי הדואר, ואילו הדואר שלגביו לא ניתנה הסכמה אינו מהווה פרסומת אסורה.
השופט עזריה אלקלעי הגיע למסקנה לפיה הנתבעת אכן שלחה לכתובת המתחם של התובע את דברי הדואר האלקטרוני המהווים "דבר פרסומת" כנטען בכתב התביעה, בניגוד לחוק. לדעת השופט, התובע לא לכד באופן מלאכותי הודעות דואר שנשלחו ללקוחות אחרים של הנבעת שביקשו לקבל הודעות מסוג זה, כך שהנתבעת עברה על החוק ועקרונית היא חייבת בפיצוי התובע.
יחד עם זאת, השתכנע השופט כי התנהלותו של התובע נגועה בחוסר תום לב במובן זה שהוא חפץ בקבלת "דואר זבל" בכמות גדולה ואף מנצל את מומחיותו ברזי האינטרנט כדי להגדיל את כמות דואר הזבל המתקבלת אצלו. זאת באמצעות ניהול כמות גדולה ובלתי מוסברת של דברי דואר (למעלה מ-100) תחת שם המתחם שלו, שחלקן הגדול נושא שם "תחילית" חסר משמעות, כאשר לא ניתן על-ידי התובע כל הסבר סביר לכך.
זאת ועוד, ציין השופט כי התובע נמנע מלבקש את הסרת כתובותיו הרבות מהנתבעת, לאחר קבלת הודעת דואר הזבל הראשונה כפי שניתן היה לצפות מנמען שאינו חפץ לקבל דואר זבל. אולם התנהגותו האמורה של התובע, הדגיש השופט בפסק דינו, אינה מצדיקה שלילה מוחלטת של פיצוי, דבר אשר יהווה "פרס" לנתבעת ששיגרה דואר זבל בכמות גדולה לכתובת המתחם של התובע. לדעת השופטת, התנהגות התובע מצדיקה את הפחתת הפיצוי הסטטוטורי המרבי הקבוע בחוק, באופן ניכר, וזאת כדי שלא לעודד את התובע לצבור דואר זבל ולהפוך את הגשת התביעות בעניין זה, למקור הכנסה משתלם ורווחי.
בסופו של דבר זיכה השופט את התובע בפיצוי בסך 10,000 שקל מבלי לפסוק לו הוצאות משפט. במהלך המשפט אישר התובע כי הגיש כ-7-6 תביעות בנושא דואר זבל בסכום כולל של 350,000 שקל וכי גם רעייתו הגישה מספר תביעות בודדות בנושא דואר זבל.
