משה אסולין, מפעיל המזנון בבית משפט השלום בעכו, טוען כי מאז שנת 2009 הנהלת בתי המשפט אינה משלמת את המגיע לו על-פי הסכם ההתקשרות, בגין המזון והשתייה אותם הוא מספק לשופטים, לרשמים ולעובדים המנהליים, וכי מדובר בחוב מצטבר של למעלה מ-82 אלף שקל.

לדברי אסולין, מפאת כבודם של השופטים והרשמים הוא המשיך לספק להם מזון ושתייה ועושה זאת גם כיום, מבלי שהוא דורש מהנהלת בתי המשפט החזר של הסכומים הריאליים של המזון והשתייה. אסולין מציין כי הרכישות המבוצעות על-ידי השופטים והרשמים, לרבות בני משפחותיהם, עולות בכמה וכמה מונים על הסך של 50 שקלים לאדם, ואם היה דורש מהנהלת בתי המשפט החזר של סכומי הרכישות הריאליים היה החוב כלפיו מסתכם בסכום כפול.

אסולין הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים עתירה מנהלית נגד הנהלת בתי המשפט להורות לה להאריך את תקופת ההתקשרות עמו בשנה נוספת החל מינואר 2014. זאת בעקבות הודעתה כי הסכם ההתקשרות עמו יסתיים בסוף השנה.

אסולין סבור כי נוצר יותר מחשש שמא מטרת החלטת הנהלת בתי המשפט על הפסקת ההתקשרות עמו הינה לספק להנהלה קלף מיקוח ברצונה להתחמק מביצוע התשלום המגיע לו או בניסיון להפחית תשלום זה. לדעתו, העובדה לפיה מאז שנת 2009 הוא מספק מזון ומשקה לעובדי הנהלת בתי המשפט ללא תמורה מהווה טעם מיוחד המצדיק את המשך ההתקשרות עמו.

אסולין מציין עוד כי בינו לבין מזכיר בית משפט השלום בעכו קיימת מערכת יחסים עכורה שהביאה לכך שהמזכיר עשה ניסיונות להדיחו מהפעלת המזנון בבית המשפט. לטענת אסולין, בשימוע שנערך לו הוצגו בפניו שורה של טענות חסרות שחר שמקורן בניסיונות השמצה לא כל בסיס. לטענתו, כאשר שימוע זה לא נשא פרי ולא הביא להדחתו, הוחלט על הפסקת ההתקשרות עמו למרות שפעילותו בהפעלת המזנון היא ללא דופי.

לדברי אסולין, הפסקת התקשרות עמו לאחר שנה מתוך תקופה כוללת של ארבע שנים תסב לו הפסדים כספיים של כ-150,000 שקלים ועל כן יש לפצות אותו בגין יתרת התקופה שנותרה עד לתום ההתקשרות עמו.