זאב בן-אריה מסר גרסאות סותרות לגבי המידע שהעביר ל
אביגדור ליברמן בשנת 2008 בנוגע לחיקור הדין נגדו בבלארוס, והמשטרה לא ביצעה פעולות פשוטות שהיה בהן כדי להסיר את הספק.
בית משפט השלום בירושלים מצביע על סתירות אלו: "בעוד בגרסתו הראשונה טען כי מסר לנאשם בפגישה את פרטי החקירה אך ורק בעל פה, לרבות פרטי חברת הובלה בבלרוס וחשבון בנק, הרי בשלוש גרסאותיו האחרות טען לקיומו של פתק צהוב אותו מסר לנאשם, ועליו כתב את פרטי החברה ופרטי החשבון; בעוד בגרסתו הראשונה טען כי מסר מילולית את כל הפרטים, בגרסתו השנייה, באותה הודעה, הצטמצמה האמירה בעל פה למשפט 'הם מבקשים מידע על מס' חשבון ועל חברה, הנה זה רשום על הפתק הזה', בגרסתו השלישית טען שאינו זוכר מהן המילים בהן השתמש, אך זוכר חשש להאזנות סתר מצד שלטונות בלרוס, ואילו בגרסתו הרביעית טען כי אמר משפט אחד בלבד: 'יש לי משהו חשוב שאני חושב שכדאי לך לדעת', זאת לצד אמירות לפיהן לא אמר דבר".
לדברי בית המשפט, סתירות אלו מקשות על מתן אמון באחת הגרסאות. "סלע המחלוקת בין הצדדים, כאמור לעיל, נעוץ בשאלה האם אמר בן אריה לנאשם כי מקור המידע אותו העביר לידיו, הינו בקשה לסיוע משפטי אשר עברה דרך השגרירות", מציינים חגית מאק-קלמנוביץ,
יצחק שמעוני ו
איתן קורנהאוזר. "טענת המאשימה, כי בן אריה חזר בחקירתו שוב ושוב על כך שהעביר לנאשם את מקור המידע, אינה עומדת במבחן הראיות. מדובר בפרוש ובהסקת מסקנות מתוך הראיות הקיימות, תוך אילוץ המילה הכתובה לתבנית חשיבה מסוימת, המובילה לתוצאה המבוקשת על-ידי המאשימה".
השופטים אומרים, כי "על-אף הספק העולה מעובדות אלה, בן-אריה לא נשאל באופן ישיר במהלך חקירותיו במשטרה, ואף לא במהלך חקירתו הראשית או החוזרת, את השאלה השנויה במחלוקת". המשטרה גם לא זימנה לעדות את רעייתו של בן-אריה, לה סיפר לדבריו על האירוע. גם סגנית שר הפנים, ח"כ פאינה קירשנבאום, שהייתה אז מנכ"ל ישראל ביתנו, לא זומנה למרות שליברמן סיפר לה על אותה פגישה. עד שלישי שלא נחקר הוא מפעיל הפוליגרף שבדק את בן-אריה לאחר אישור מינויו לשגריר בלטביה, למרות שבן-אריה סיפר גם לו על פגישתו השנויה במחלוקת עם ליברמן.
בית המשפט מסכם: "לפנינו, איפוא, עדות ראשית הניתנת למספר פרושים אפשריים, כאשר המאשימה לא הצליחה לבסס את הפירוש הנכון לטענתה כפירוש היחיד המתקבל על הדעת... בנסיבות אלה אנו מוצאים שקיים ספק משמעותי ביותר, אם אכן סיפר בן-אריה לנאשם כי הבקשה לסיוע משפטי הגיעה לידיעתו כשהועברה באמצעות השגרירות, ואם הנאשם ידע על כך.
"לפיכך, אנו קובעים כי השגריר בן-אריה אכן העביר לידי הנאשם, בחדרו בבית מלון במינסק, מידע בדבר בקשה לחיקור דין בעניינו על גבי פתק. קדמו להעברת הפתק אמירות מקדימות מצידו של בן-אריה, אולם לא הוכח כי היה באמירות אלה ציון של מקור הגעת המידע לידי בן-אריה, ולא הוכח כי הנאשם אכן ידע על מקור זה".
