עדותו של דני איילון מעוררת קשיים

"עדותו של דני איילון בבית המשפט מעוררת קשיים מניה וביה" - מסכמים השופטים חגית מאק-קלמנוביץ, יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר את דעתם של עדותו של מי שהיה סגן שר החוץ. איילון היה עד מרכזי וטען שאביגדור ליברמן לחץ עליו למנות את זאב בן-אריה לשגריר בלטביה.

השופטים עומדים על כך שאיילון נזכר להעלות את גרסתו רק לאחר שליברמן החליט להוציאו מרשימת ישראל ביתנו לכנסת ה-18. הם מתייחסים בציניות ובחוסר אמון לדבריו בנושא זה: "בחקירתו הנגדית בנושא זה טען איילון כי פעל כנבחר ציבור המשתף פעולה עם מערכת אכיפת החוק. אילון נשאל בחקירה הנגדית מדוע לא פנה למשטרה לפני הדחתו מהרשימה, והשיב כי ענייניו המשפטיים של ליברמן לא היו ברום מעייניו. גם בעניין זה, לא מצאנו בתשובותיו של איילון הסבר לאותו פרץ פתאומי של אזרחות טובה, ולכך שפנה למשטרה בעניינים שונים הקשורים לנאשם דוקא לאחר הדחתו מהרשימה".

השופטים מציינים, כי איילון שינה בבית המשפט את גרסתו לעומת הגרסה שמסר במשטרה בשני נושאים הנוגעים לליבת האישום - מועד שיחתו עם ליברמן בה התבקש לדאוג למינוי בן-אריה, והנסיבות שבהן שמע מיוסי גל ושמעון רודד (שהיו אף הם חברים בוועדת המינויים) על הנחיות דומות שלטענתו נמסרו להם. "בשני הנושאים איילון נתן הסברים לאי הדיוקים רק לאחר שהתברר שגירסתו המקורית אינה תואמת את הנתונים הקשיחים' והאובייקטיביים שביומנים", הם מוסיפים.

איילון טען, כי הבחין באי-ההתאמות בסמוך לאחר מתן הודעותיו במשטרה, אך לא מצא לנכון לתקן את גרסתו אלא בסמוך לפני עדותו בבית המשפט. אולם, קובע בית המשפט, טענתו לפיה לא היה צורך במתן הסברים כיוון שהיומנים עצמם הועברו לידי חוקרי המשטרה, אינה יכולה להתקבל. "פשיטא שכאשר קיימת אי התאמה בין המסמכים לבין העדות שנמסרה, נדרשות הבהרותיו של העד עצמו, וחוקרי המשטרה אינם אמורים ואינם רשאים לספק בעצמם את ההסברים". והם מסכמים: "הצטברות הדברים מביאה לכך שלא ניתן לבסס על העדות הרשעה ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי".

מאק-קלמנוביץ, שמעוני וקורנהזאור אומרים, כי בסמיכות זמנים לגריעתו מרשימת מפלגת ישראל ביתנו, איילון פנה למשטרה ולכלי התקשורת והשמיע ביקורת נגד ליברמן בנושא מינוי בן-אריה ובנושאים אחרים, בניגוד ברור לעמדות שהשמיע לפני כן. "על כך יש להוסיף עובדות חיצוניות לעדות: השבר הגדול ביחסים בין איילון לבין ליברמן, והשתלשלות העניינים באופן שאיילון העלה לראשונה את טענותיו ונחקר במשטרה בסמוך לאחר ששמו נגרע מרשימת מועמדי מפלגתו לכנסת; עובדה אשר גם לדבריו של איילון גרמה לו ליחס של תדהמה ואכזבה כלפי ליברמן".

בניגוד לכך, מקבלים השופטים את עדותו של יוסי גל - לשעבר מנכ"ל משרד החוץ וכיום שגריר ישראל בפריז - לפיה לא קיבל מליברמן מסרים כלשהם בנוגע למינויו של בן-אריה. גל הכחיש גם את דבריו של איילון, כאילו הלה סיפר לו על לחציו של ליברמן. בית המשפט דוחה את טענותיה של המדינה על סתירות בגרסאותיו של גל, ואומר שהן חסרות חשיבות. גם רודד - השגריר בתאילנד - לא אישר שליברמן הפעיל לחצים על חברי ועדת המינויים.