הולילנד פארק טוענת כי מוסדות התכנון ערכו לה משפט שדה, חרצו את דינה והחלו להוציא לפועל את גזר הדין באמצעות הליך תכנוני. כל זאת מתוך שיקולים זרים של ענישה ונקמה המוכתבים על-ידי פרקליטות המדינה שהורתה לשלול את זכויותיה הקנייניות והתכנוניות של החברה במתחם הולילנד.
הולילנד פארק מעלה טיעונים אלה במסגרת עתירה שהגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים לתכנן מחדש את מתחם הולילנד, לאסור מתן היתרי בנייה חדשים במתחם, ולפרסם הודעה על כך ברשומות.
בעתירה נאמר כי בהמשך להחלטה האמורה החליטה הוועדה המחוזית לבטל את כל הבינוי למגורים במקרקעי החברה בהם קיימות זכויות להקמת 258 יחידות דיור ולייעד אותם לשימושים ציבוריים. "מדובר למעשה בפרשה תקדימית בתולדות מדינת ישראל בו הוועדה המחוזית החליטה להקפיא היתרי בנייה קיימים בעיצומה של בנייה שנועדה להקמת מתחם מגורים, שנים מעטות לאחר שאותה ועדה ממש אישרה את עקרונותיו ואת היקפו של תכנון זה יחד עם המועצה הארצית (בשנים 1977-1999) ורק כ-6 שנים לאחר שאותה ועדה מחוזית שבה ואשררה את התכנון", נאמר בעתירה.
לדברי הולילנד פארק, מאחורי החלטותיהם של מוסדות התכנון עומדת פרקליטות המדינה שהנחתה את הוועדה המחוזית "לבחון מחדש" את זכויות החברה במתחם, וזאת בשל הפרשה הידועה כ"פרשת הולילנד" במסגרתה הוגש כתב אישום אליו היא צורפה כנאשמת בשל החשד כי שני מנהלים לשעבר בחברה היו מעורבים לכאורה באותה הפרשה (מנהלים שאינם פעילים בחברה מזה למעלה משמונה שנים).
הולילנד פארק מציינת כי החלטת הוועדה המחוזית להקפאת היתר הבנייה התקבלה חודשים רבים בטרם הוגש כתב האישום, ואף בטרם נערכו השימועים לחשודים באותה העת. הולילנד פארק מדגישה כי בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי התביעה לא הוכיחה כלל כי ניתנו הטבות תכנוניות במתחם הולילנד.
אלא, לטענת הולילנד פארק, בניגוד לבית המשפט, פרקליטות המדינה והוועדה המחוזית כבר מזמן חרצו את דינה והן משתמשות בהליך התכנוני ככלי עונשי נגד הולילנד פארק ולדבריה המדובר בהליך פסול, חסר כל סמכות הנוגד כל סדרי שלטון ומשפט תקינים.
בעתירה נאמר כי התכנון החדש של המתחם בהתאם להחלטת הוועדה המחוזית להפקיד תוכנית חדשה למתחם הינו מופרך, חסר כל הגיון תכנוני ונעשה על בסיס זהותם של בעלי הקרקע. בעתירה מצוין כי עיקר השינוי המוצע בתוכנית החדשה שטרם הופקדה בפועל, הינו ביטול כל הבינוי למגורים במגרשי העותרת והפיכתם לשטחים למבני ציבור, שטחים ציבוריים פתוחים ולדרכים, בד-בבד עם שימור ואף השבחת זכויות הבנייה במגרשי המגורים האחרים במתחם שאינם בבעלות העותרת.
הבנייה נמנעת מהחברה למעלה משנתיים לדברי העותרת, באמצעות עוה"ד אברם פורטן ואבי שפרמן, החלטת הוועדה המחוזית הוכתבה על-ידי פרקליטות המדינה שסימנה לעצמה מטרה לאסור כל בנייה במגרשיה כאקט עונשי. בעתירה נאמר כי אם נניח כי קיימים פגמים תכנוניים במתחם כצעקתה של הוועדה המחוזית כיצד ייתכן הדבר ש"רק במקרה" בחרה הוועדה המחוזית לרפא את כל הפגמים במגרשיה של העותרת ולבטל 258 יחידות דיור מאושרות?
לדברי העותרת, היא רכשה את המתחם המיועד להקמת 258 יחידות דיור במתחם הולילנד בדצמבר 99', קיבלה היתר בנייה כדין, ביצעה עבודות תשתית בעלות של למעלה מ-10 מיליון שקל ומזה למעלה משנתיים היא מנועה מלהמשיך את הבנייה במתחם בשל החלטתה של הוועדה המחוזית על הקפאת הבנייה במקרקעיה.
העותרת מבקשת מבית המשפט להורות לרשות הרישוי לחדש את היתר הבנייה במגרש שבבעלותה, וכן לאסור על הפקדת התוכנית החדשה למתחם עד למתן החלטה סופית בערר שהגישה העותרת בפני ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית על החלטת ועדת הערר המחוזית לדחות את הערר שהגישה על החלטת רשות הרישוי לדחות את בקשתה לחידוש היתר הבנייה במגרשה.
לדברי העותרת, ככל שתאושר תוכנית חדשה ביחס למתחם, היא מתעתדת להגיש נגד מוסדות התכנון תביעות - מרביתן נגד הוועדה המקומית ו/או עיריית ירושלים - בעלות כוללת ובהערכה שמרנית וראשונית בלבד בסכום של למעלה מ-500 מיליון שקל.
לדברי העותרת, היא בעלים של 12 מגרשים במתחם הולילנד המיועדים למגורים והשקיעה ברכישתם מאות מיליוני שקלים בהסתמך על תוכנית המתאר המקומית התקפה באותה העת שאושרה על-ידי הוועדה המחוזית והמועצה הארצית לתכנון ולבנייה. בשמונה ממגרשיה הקימה העותרת שמונה בנייני מגורים ונותרו בידה ארבעה מגרשים המיועדים לבנייה למגורים בחלק המערבי של המתחם וזכות להקים 258 יחידות דיור.
