הקצין התווכח עם מפקדו כי לא קודם - חריג?

ששון ששון, ששירת כשוטר וכקצין במשטרת ישראל מאז שנת 1981, הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) הדוחה את ערעורו על החלטת קצין התגמולים הדוחה את פנייתו להכרה בזכויות לפי חוק הנכים בגין אירוע של אוטם שריר הלב בגופו אשר הוביל גם לאירוע מוחי על-רקע ויכוח בינו לבין מפקדו.

בערעור מצוין כי האירוע התרחש ביוני 2006 בעת שששון שירת כסגן מפקד מרחב חברון במשטרה בדרגת סגן ניצב. לדברי ששון, בשעות הלילה של יום ה-11 ביוני 2006 הוא עבר אוטם בשריר הלב אשר נלווה לו גם אירוע מוחי. לטענתו עוד באותו היום נתגלע ויכוח בינו לבין מפקד המחוז בו שירת בעקבות החלטתו של הלה לחזור מהבטחותיו הקודמות לקידומו בתפקיד ובדרגה, כאשר קצין אחר הרבה פחות מוערך זכה לקידום לפניו.

אולם ועדת הערעורים דחתה את טענתו של ששון לעניין הקשר בין האוטם לשירות המשטרתי ולכך שהוויכוח בינו לבין מפקדו הוא שהוביל להתרחשות האוטם במועד בו התרחש. הוועדה השתכנעה כי הוויכוח לא היווה אירוע חריג ולדעתה אין זה סביר כי חיכוך כלשהו על-רקע אי קידום היה חריג בשירותו של ששון וכן אין זה מתקבל על הדעת שמחלוקות בינו לבין מפקדו לגבי קידומו היו אירועים חריגים.

לדעת הוועדה, אף לו היה מדובר באירוע חריג, לא ניתן לקשור בין הדחק הנפשי בו היה מצוי ששון לבין התקף הלב מכיוון שחלפו למעלה משעתיים בין אירוע ההתרגזות לבין האוטם. הוועדה הדגישה את גורמי הסיכון שהיו אצל ששון והמנתקים לדעתה את הקשר של אירוע האוטם והשירות במשטרה והם היותו מעשן כבד, סובל מעודף שומנים בדם והעובדה כי אביו לקה באוטם בגיל 50 דהיינו בסביבות הגיל בו לקה ששון באוטם.

בפסק הדין נאמר עוד כי הפסיקה של וועדות עררים שונות חזרה ואימצה את הכלל לפיו יש לראות קשר סיבתי בין אירוע של מתח נפשי והתרגזות לבין התקף לב, רק כשיש סמיכות זמנים או פרק זמן קצר ביותר בין ההתרגזות לבין התקף הלב.

ששון טוען בערעורו על פסיקת ועדת הערעורים כי הוועדה שגתה בכך שבחנה את סוגיית האירוע החריג כאילו מדובר במבחן משפטי שנמדד בכלים של חריגות אוביקטיביות, ולא לפי מבחן רפואי של מידת ההשפעה של האירוע על לחץ הדם בגופו וכתוצאה מכך האפשרות כי הוויכוח הוא שהיווה זרז (טריגר) לאוטם.

לדעתו של ששון משהוכח בראיות אוביקטיביות כי הוא האמין שהוא צפוי לקידום לדרגת ניצב משנה ולתפקיד מפקד מרחב חברון וכי גילה כי החליטו לקדם אחרים על פניו לתפקיד ולדרגה- ניתן להבין מדוע כעס ורגז בעת שהתעמת בעניין עם מפקד המחוז.

על-רקע זה לדבריו יש להפוך את קביעת הוועדה לפיה לא ייתכן שחיכוך על-רקע אי קידום יכול להות "אירוע חריג", וזאת נוכח הפסיקה הקובעת כי התרגזות\התרגשות על-רקע קידום או אי קידום היא בבחינת אירוע חריג מספיק, לשם הכרה בו כגורם לאוטם שריר הלב.

בנסיבות אלה, סבור המערער, יש להכיר בוויכוח כאירוע חריג אשר יכול היה לשמש זרז להתרחשות האוטם. בנוסף סבור ששון כי ועדת הערעורים טעתה עת קבעה כממצא משפטי כי רק סמיכות זמנים קצרה ביותר בין ההתרגזות לבין התקף הלב יכולה להוות קשר סיבתי להתקף לב.

לדברי המערער, באמצעות עו"ד ליאור טומשין, קיימים פסקי דין רבים בהם התקבלו תביעות על סמך של אסכולה רפואית המכירה בקשר סיבתי בין אירוע דחק לאוטם בשריר הלב-בפער זמנים של עד 72 שעות בין הדחק לאוטם.

אשר על כן מתבקש בית המשפט המחוזי לבטל את פסק דינה של ועדת הערעורים ולקבוע כי קיים קשר סיבתי של גרימה בין האוטם בשריר הלב לתנאי שירותו של המערער במשטרת ישראל. כפועל יוצא מכך סבור המערער כי יש להכיר אף באירוע המוחי ככזה אשר נגרם עקב השירות.