בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את עיריית תל אביב לפצות במיליוני שקלים את בעלי "ZOOM" - מועדון, אולם וגן אירועים בנמל תל אביב - בשל הפרת הבטחות לקבל רישיון ו/או היתרים להפעלת העסק.
תביעת הנזיקין בגין אי-מתן רישיון עסק בסך 22 מיליון שקלים הוגשה באוקטובר 2006 על-ידי חברת ש. א.י. מועדונים ובעליה רוברט שצן, יצחקי נעמן ורפאל עופר. נטען בה כי התנהלות העירייה נבעה מתוך שיקולים זרים וחוסר תום לב מצד העירייה ופקידיה/שלוחיה. התביעה הודגשה באמצעות עו"ד אילן בומבך.
ביולי 2004 הורה בית המשפט לאגף הרישוי של העירייה לתת רישיון עסק לתובעים תוך שלושה חודשים לכל היותר. בפסק הדין נקבע כי התנהלות העירייה פסולה מיסודה בכל הנוגע להענקת רישיונות עסק בנמל, וכי לא מתקבל על הדעת לאשר לתובעים היתר לשימוש חורג לשנתיים ולתת לה כל העת את הרושם כי מתן רישיונה קרב ובא, ובאותה נשימה לשנות באופן חד-צדדי את מדיניות העירייה.
עוד נקבע בפסק הדין כי חוסר תום ליבה של העירייה זועק לשמיים ובהתנהלותה שהתבטאה באי הוצאת היתרי בניה ורישיונות עסק לאף אחד בנמל אך גם אינה "עושה בעיות" לאף אחד, העלתה העירייה את מושג חוסר תום הלב של רשות ציבורית לגבהים חדשים.
השופטת דחתה את טענות העדר היריבות שהעלתה העירייה בנימוק כי בעבר היו בין הצדדים תביעות שונות משיקות בנושא קבלת הרישיון בנמל והעירייה לא העלתה אז טענה של העדר יריבות. בנוסף היו התכתבויות מרובות בין הצדדים בנושא זה ועל כן לדברי השופטת היא לא השכילה להבין מדוע עלה הטיעון בדבר היעדר יריבות.
בפסק הדין נאמר כי אין מחלוקת כי התובעת בנתה בניה לא חוקית וגם תקופה מסוימת ניהלה את עסקה ללא רישיון, אבל האשם אינו נופל לפתחה אלא לפתחה של העירייה אשר העלימה עין מחריגות בניה ולא נתנה היתרים ורישיונות, אבל עודדה פעילות מסחרית בנמל.
לדברי השופטת, האזרח נתן לרשות כוח וסמכות כדי שהיא תהיה רגולטור בנושאים עירוניים, תסדיר עסקים לפי החוק, תכבד את החוק ולא תנהג באמות מידה מפלות לעניין הצבת תנאים בלתי סבירים לצורך קבלת רישיון, ולא כך היה במקרה הנדון ולכן יש להתייחס לנזקי התובעת ולפיצויה.
במקרה הנדון קבעה השופטת התנהלות העירייה מהווה הפרה של חובת הזהירות כלפי התובעת, חוסר תום לב במגעיה עמה, והטעיה לגבי אפשרויות הרישוי של המקום ודרישותיו. לדברי השופטת מדובר בהתנהגות מכוונת חסרת תום לב ויוןשר לב מצדה של העירייה וכי התנהלותה אינה עולה בקנה אחד עם נורמות התנהגות חוקיות והתנהלות העירייה נעשו לכל הפחות באי יושר בהעדר תום לב בוטה שגבל בהתעמרות בתובעים.
השופטת קיבלה את חוות דעתו של רואה החשבון אלכס הילמן בדבר הנזקים שנגרמו לתובעים בגין אי קבלת רישיון עסק וסגירת מועדון ה"זום" האולם וגן האירועים. זאת בכל הנוגע לתקופה הראשונה בין השנים 2001 עד מאי 2004. הנזקים בגין אובדן הכנסה צפויה מאי הפעלת המועדון משוערך עד ליולי 2006 בסכום של 6.35 מיליון שקלים. הסכום האמור קבעה השופטת ישולם על-ידי העירייה לתובעים ויישא ריבית והצמדה עד למועד התשלום.
בנוסף פסקה השופטת לתובעים בהתבססה על חוות הדעת של רואה החשבון הילמן פיצוי בסך 540,000 שקלים משוערך ליולי 2006 בתוספת ריבית והצמדה ממועד זה ועד לתשלום בפועל. זאת בגין הוצאותיהם לצורך קבלת רישיון עסק והיתרים מגופים שונים. עוד פסקה השופטת לזכות התובעים פיצוי של 1.1 מיליון שקלים משוערך נכון ליולי 2006 סכום שישא ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. זאת בגין הוצאותיהם המשפטיות שהוצאו בגין שירותים משפטיים שניתנו להם עקב המחלוקות עם העירייה בסוגיות אי מתן רישיון עסק והשבתת העסק מפעילות השופטת ציינה כי מדובר בהוצאות משפטיות שנועדן הן כדי לענות לכל דרישות העירייה והן להתריע על הפרות.
שופטת החליטה עוד כי על העירייה לפצות בסכום של 350,000 שקלים את רוברט שצן מנהל ובעל מניות בחברת ש. א. י מועדונים בגין עוגמת נפש כתוצאה מהתנהלותה ובגין התעמרותה בו. בעניין זה ציינה השופטת כי רוברט שצן עסק בנושא שנים כשהוא נתון לגחמותיה המשתנות של רשות הרישוי בעירייה שמסיבות שהעירייה יודעת פעלה בצורה לא נאותה כלפיו. בנוסף זכאי שצן לפיצויים בגין נזקים שנגרמו ו מפגיעה בעסק, היעדר אפשרות למשוך כספים בגין עיקול שהוטל על חשבונו ופגיעה במוניטין שלו כלפי ספקיו.
השופט הדגישה במאמר מוסגר כי יהיה זה אפקט מחנך ומועיל אם בעלי תפקידים בעירייה היו מחויבים בפיצוים במקרים המתאימים ולא רשות ציבורית שלא תמיד מפיקה לקח הן מהאמור בפסקי דין כפי שהיה במקרה הנדון והן מעצם חיובי התשלום.
השופטת דחתה את ההודעות לצד ג' ששלחה העירייה לחברות הביטוח כלל ואיילון ואף חייבה אותה לשלם לכל אחת מהן הוצאות בסך 200,000 שקלים. בנימוק כי הכיסוי הביטוחי נשוא הפוליסה לא חל במקרה הנוכחי וכי חברות ביטוח במסגרת אחריות מעבידים, אינן אמורות לבטח פעולה שלא
בתום לב שהינה פעולה מודעת ושתוצאתה היא התעמרות באזרח המעוניין להקים עסק.
לדעת השופטת חברת ביטוח אמורה לבטח סיכונים לא צפויים ולא התנהגות מכוונת חסרת תום לב ויושר לב. לדברי השופטת תהיה זו מדיניות משפטית לא נאותה ובניגוד לתקנת הציבור לתת כיסוי ביטוחי לאירועים מכוונים שאינם עולים בקנה אחד עם נורמות התנהגות חוקיות.
במקרה הנדון קבעה השופטת כי התנהלות העירייה נעשו לכל הפחות באי יושר בהיעדר תום לב בוטה הגובל בהתעמרות בתובעים.
