"לא טוב עושה העותרת המבקשת להטמיע בפעוט רך הרגשה של חריגות מיותרת שעלולה להביא לרגשי נחיתות ולפגיעה נפשית חמורה. לא את טובת הילד מבקשת העותרת! זכותו של הילד היא לא להיות חריג מחבריו שנימולו! טובת הילד וזכותו להיות נימול ככל ילד יהודי בישראל אינם יכולים להיות קורבן עולה - בניגוד לדרישת אבי הבן - על מזבח זכות העותרת ל'חופש מדת'".

כך טוענת (יום ה', 9.1.14) הנהלת בתי הדין הרבניים, בתשובה לעתירה לבג"ץ של אם נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לכפות עליה למול את בנה. האם ביקשה למנוע מהאב למול את בנם המשותף, אך בית הדין הרבני קבע שהיא תיקנס ב-500 שקל על כל יום של סירוב. האם טוענת, כי עתירתה מבוססת על הדרישה ל"חופש מדת", אך בתי הדין רומזים שמדובר בעמדה שאימצה רק לצורך הדיון ושלמעשה מדובר בחלק ממאבק הגירושין בין בני הזוג.

הנהלת בתי הדין מצטטת תחילה בהרחבה את עמדת המדינה, כפי שהוגשה בשנת 1998 בעתירה לבג"ץ נגד קיום ברית מילה. המדינה ציינה שם את החשיבות ההיסטורית של ברית המילה, דחתה את הטענה כאילו מדובר בטיפול רפואי כפוי ואמרה שקיומה משרת את טובת הילד. בג"ץ דחה אז את העתירה, והנהלת בתי הדין מבקשת שיעשה זאת גם הפעם.

עוד אומרת הנהלת בתי הדין, כי בית הדין רשאי לכרוך את נושא הברית עם הטיפול בתיק הגירושין של ההורים, כשם שהוא כורך עניינים אחרים הנוגעים לטיפול בילדים. "בתביעת גירושין בבית הדין הרבני אפשר לכרוך לא רק עניין אשר מעצם טיבו וטבעו כרוך בגירושין אלא כל עניין אחר אשר ההכרעה בעניינו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים", נטען.

הנהלת בתי הדין מוסיפה, כי כבר נפסק ש"זכותם של ילדים היא כי דתם לא תומר שלא על דעתם. מאחר שאין הם מסוגלים עדיין לגבש דעה, הרי שתפקיד המדינה הוא להגן על זכותם שלא תומר דתם, ולהגן עליהם מפני ניסיונות מסוג זה. תפקידה האמור של המדינה מוגבר כשמדובר במשפחה במשבר, קרי כאשר ההורים אינם מאוחדים בדעתם".

מאחר ש-97% מן הישראלים היהודים מלים את בניהם, היא ממשיכה, יש להקיש מאותה פסיקה בקל וחומר לעניין הברית. לבסוף מזכירה הנהלת בתי הדין את המאבק הדיפלומטי שמנהלת ישראל בימים אלו נגד החלטת מועצת אירופה בגנות הברית. את עמדת בתי הדין הגיש עו"ד שמעון יעקבי.