בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הוציא תחת ידו שני פסקי דין בתיק אחד בהפרש 24 שעות ביניהם. כך עולה מהודעת הערעור שהגיש הנתבע אליה בורוכוב לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

לדברי בורוכוב, שנתבע על-ידי אחד מעובדיו במאפייה שבבעלותו, באופן תמוה לחלוטין הוציא השופט אורן שגב בית הדין תחת ידו כ-24 שעות אחר מתן פסק הדין הראשון בתיק, פסק דין נוסף בנסיבות תמוהות בלשון המעטה הדורשות בירור נפרד. אולם, על-מנת שלא תועלה שום טענה נגדו בעניין זה, הגיש בורוכוב את ערעורו גם על פסק הדין השני וזאת למען הזהירות בלבד.

לדברי בורוכוב, אומנם מוזר הדבר כי ישנם שני פסקי דין באותו תיק, אולם עניין זה אינו רובץ לפתחו אלא לפתחו של בית הדין דווקא, ולכן עד כמה שהדבר נשמע מוזר, לא כל שכן נראה מוזר, הרי ערעורו זה מוגש על שני פסקי הדין שניתנו בתיק.

עם זאת, לטעמו של בורוכוב, ישנו פסק דין אחד ויחיד בתיק והוא פסק הדין הראשון המחייב אותו בתשלום של כ-5,000 שקלים ואילו פסק הדין השני המחייב אותו בכ-50,000 שקלים ואשר ניתן יום לאחר פרסומו של פסק הדין הראשון הינו מבוטל. זאת נוכח ההלכות הנוהגות בבית הדין ובמשפט במדינתנו בכלל, ולכן למעשה לא ניתן להתייחס אליו, לא כל שכן לערער עליו.

בא-כוחו של בורוכוב, עו"ד עמיר לוי, טוען כי פסק הדין הראשון כפי שהופיע במערכת נט המשפט, נעלם כעבור כ-24 שעות ובמקומו נשתל והופיע פסק הדין השני אשר תוצאותיו - חיוב של כ-50,000 שקלים במקום 5,000 שקלים - לרבות תוכנו, שונים לחלוטין מפסק הדין הראשון.

לדברי עו"ד עמיר, הוא פנה למערכת נט המשפט על-מנת לבדוק האם בית הדין הוציא החלטה נוספת, הסבר או נימוק לכך שהיה פסק דין קודם (ראשון) לפסק הדין השני, אולם הוא לא מצא שום החלטה, נימוק או הסבר לכך שהיה פסק דין ראשון ואיננו עוד במערכת ולמעשה נעלם כליל מהמערכת.

לדברי עו"ד עמיר, העדות היחידה והמשמעותית לכך שאכן היה פסק דין ראשון במערכת נמצא בתיקיית "פסקי דין" במערכת נט המשפט. במערכת נרשם כי ישנו פסק דין מיום 3.12.13 (פסק הדין הראשון) אלא שכשמקישים על קוביית ה"מסמך" רואים את פסק הדין השני.

לדבריו, אם ניתן על-ידי בית הדין פסק דין רק ביום 4.12.13 (פסק הדין השני), כיצד רשום במערכת כי ישנו פסק דין מיום 3.12.13, הרי המערכת ביום 3.12 אינה יכולה לדעת על פסק הדין שעדיין לא נחתם, ואשר נחתם רק ביום 4.12.13. לדעתו יש בכך כדי להעיד כי פסק הדין מיום 3.12 "נשלף" מהמערכת ותחתיו נשתל פסק הדין השני ביום 4.12.13.

בהודעת הערעור לבית הדין הארצי, נאמר כי בית הדין האזורי הוציא תחת ידו מאוחר יותר "החלטה" על אודות נסיבות מתן פסק הדין השני, אולם לדעתו של עו"ד עמיר החלטה זו ניתנה בחוסר סמכות.

בערעור נאמר כי במסגרת החלטה זו הביע בית הדין האזורי את צערו על המקרה והבהיר כי למעשה חתם על פסק הדין הראשון "בטעות ובהיסח הדעת". לדברי בית הדין, למחרת, כאשר ביקש לשוב ולעבוד על הטיוטה, התברר לו כי היא נחתמה כפסק דין ולאחר שהתברר לו כי פסק הדין טרם נשלח לצדדים, ועל-מנת שהטיוטה לא תישאר בתיק, הורה בית הדין "לחסותה" באופן שלא תופיע כפסק דין בתיק האלקטרוני.

אולם עו"ד עמיר סבור כי אין המדובר כלל בטיוטה אלא בפסק דין גמור ושלם לכל דבר ועניין, ואשר אף פורסם בתיקיית "פסק דין" בתיק האלקטרוני. לדבריו, פסק הדין נחתם והועלה למערכת והריהו כמסמך משפטי שיצא תחת ידו של בית הדין וככזה הוא אינו יכול להיעלם.

לדעת עו"ד עמיר, פסק דין הוא פסק דין גם אם ניתן בהיסח הדעת או בטעות, ומשניתן פסק הדין הראשון מנוע בית הדין לשוב ולדון בתיק, ועל כן יש לקבוע כי פסק הדין בתיק הוא פסק הדין הראשון ויש לבטל את פסק הדין השני הבטל ממילא.