התביעה במשפט הולילנד מתנהגת כמו גראוצ'ו מרקס, שאמר: "יש לי עקרונות, ואם הם לא נראים לך - יש לי אחרים". באותה צורה, התביעה אומרת שיש לה גירסה עובדתית בנוגע לדני דנקנר, אך אם זו אינה נראית לבית המשפט - יש לה גירסה עובדתית אחרת. כך טוענים (יום א', 9.2.14) עורכי הדין נבות תל-צור, טל שפירא, יורם ראב"ד ויוסי בנקל בסיכומיהם מטעמו של דנקנר.

דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים ויו"ר תעשיות מלח, מואשם במתן שוחד ליעקב אפרתי, מנכ"ל המינהל דאז, תמורת זירוז הפשרת קרקעותיה של חברת המלח בעתלית. על-פי כתב האישום, דנקנר העביר למאיר רבין 1.1 מיליון שקל למטרה זו. דנקנר טען, כי העסיק את רבין בצורה לגיטימית כמאכער לקידום העסקה.

על-פי ההגנה, הטענה בדבר שוחד לאפרתי מבוססת אך ורק על עדותו של שמואל דכנר, אך מלכתחילה הייתה זו עדות שמיעה בלבד, דכנר עצמו אמר במשטרה שאפרתי לא קיבל שוחד ולא נמצאו כל עקבות לאותו שוחד נטען למעט הפקדת 45,000 שקל בידי אפרתי, שלדנקנר אין קשר אליה. דכנר נתפס בשקריו גם בנושא זה ופרקליטיו של דנקנר לא חקרו אותו בחקירה נגדית. לאור כל זאת, משקל עדותו הוא אפס וממילא נופלות גם הראיות שלדעת המדינה תומכות בה.

בידי התביעה נותר רק "ים של תהיות, תמיהות, סימני שאלה, קושיות, 'היגיון צרוף', סברות כרס, ניחושים, השערות וכיוצא באלה, אשר בינם לבין עובדות או ראיות אין ולא כלום, לא רק בתיק פלילי שעניינו דיני נפשות, אלא גם לו היה הנאשם ניצב בפני תביעה אזרחית שכולה בדיני ממונות", טוענת ההגנה.


האותנטיות של הפרוטוקול אושרה


לגבי העסקתו של רבין בידי תעשיות מלח אומרים הסניגורים, כי הוכח שהחברה ואחרים סכומי עתק למאכערים נוספים כמו אברהם נתן, מיכה גולדמן ועידו דיסנצ'יק. עשרות הפגישות בין דנקנר לרבין התקיימו כולן בסמוך למהלכים אחרים הנוגעים להפשרת הקרקעות, נעשו בגלוי ומלמדות שרבין העניק שירות של ממש תמורתו אמור היה לקבל שכר לפי הצלחה.

ההגנה דוחה את טענת המדינה בדבר זיוף פרוטוקול ישיבת דירקטוריון תעשיות מלח, בו אושר התקציב להעסקת המאכערים. היא אומרת, כי את האותנטיות של הפרוטוקול אישרו המנכ"ל דאז נדב שחר והסמנכ"ל דאז תמיר קדישי, טענת הזיוף לא הוטחה בהם מעולם והם לא נחקרו בנושא. לאור זאת, המסקנה המתבקשת היא שהמדינה עצמה אינה מאמינה לטענת הזיוף, נטען עוד.

טענת הגנה נוספת היא, כי המדינה לא הצליחה להוכיח שהתסריט שהיא לומדת מן הראיות הנסיבתיות הוא היחיד המתקבל על הדעת. להפך: דנקנר הצליח להציג תסריט הגיוני לא פחות, ולכן יש לזכותו לכל הפחות מחמת הספק.


לא ניתנה הזדמנות להתגונן


הסניגורים מבקשים לדחות את בקשת המדינה להרשיע את דנקנר על סמך קביעה, לפיה עצם העסקתו של מאכער מהווה עבירת שוחד - אפשרות שהעלה השופט דוד רוזן במהלך עדותו של דנקנר. לדבריהם, הדין הקיים קובע שהעסקת מאכער היא מהלך לגיטימי, וזו גם הייתה התייחסותו של מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, אשר קבע שיש להבדיל בין מאכער בלתי מקצועי שהשימוש בו אינו אתי, לבין עבירה פלילית של שוחד.

לדברי ההגנה, לא הוכח שרבין נשכר כדי שישפיע על אפרתי למשוא פנים או להפליה, ולכן אין יסוד לטיעון המשפטי לפיו עצם העסקתו של רבין הייתה שוחד. בקשתה של המדינה להרשיע את דנקנר בעבירה זו היא רק "מקצה שיפורים שכל תכליתו לנסות ולהציל את מה שנותר מכתב האישום". עוד נטען, כי אין מקום לעשות שימוש בסעיף המאפשר להרשיע נאשם בעבירה שהתגלתה תוך כדי המשפט, שכן לדנקנר לא ניתנה הזדמנות נאותה להתגונן בפני האשמה זו.