ראשיד שתיאווי (36), תושב ג'לג'וליה שזוכה מחמת הספק בבית המשפט העליון, לאחר שכבר ריצה עונש מאסר של שנתיים, הגיש תביעת נזקי גוף נגד המדינה ומשטרת ישראל.
לטענתו הוא נפל קורבן לרצף של כשלים אומללים אשר הפילו על חייו חורבן והרס, וכל זאת בשל התנהגות חסרת זהירות ורשלנית מצדן של הנתבעות.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נאמר כי לפני 10 שנים נעצר התובע והושלך אל בית המעצר בחשד לפציעת אדם וגרימת חבלה חמורה, וכל זאת על לא עוול בכפו.
נגד התובע הוגש כתב אישום, והוא הורשע ונדון ל-4 שנות מאסר בפועל. לדבריו, לאחר תלאות אין סוף ועינויים פיזיים ונפשיים אגב הרס חייו החברתיים האישיים והתעסוקתיים, ורק לאחר התערבות בית המשפט העליון וכעבור 3 שנים מיום מעצרו, זוכה פה אחד מחמת הספק ושוחרר.
בתביעה נאמר כי בעקבות מסכת העינויים שעבר התובע במהלך כל השנים מיום מעצרו ועד היום, הוא סובל מנכות קשה בשיעור של 30% כאשר בפועל נכותו התפקודית גבוהה אלפי מונים.
לדברי התובע, האדם שהתלונן על הירי לעברו במקום העבודה שלו בכפר קאסם ואשר כתוצאה ממנו הוא נפגע בידו וברגלו, זיהה את תמונתו באלבום העבריינים כאדם שירה ופגע בו.
לדברי התובע, המשטרה התרשלה במסדר זיהוי התמונות והשופט שדן בבקשתה להארכת מעצרו ציין כ מדובר באחד ממסדרי זיהוי התמונות החריגים בהם נתקל.
בנוסף בהחלטת בית המשפט העליון הטילה השופטת דאז
דורית ביניש ספק בזיהויו של המתלונן את התובע, תוך שהיא מוצאת לנכון להתערב באופן חריג בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי.
בתביעה נאמר כי השופטת קבעה כי האופן בו זיהה המתלונן את תמונת התובע יוצר חשש ממשי בדבר אמינות הזיהוי. התובע מציין כי השופט שהורה על שחרורו ממעצרו בתנאים מגבילים הצביע על ליקויים חמורים בהתנהלות משטרה, ואולם דבריו נפלו על אוזניים אטומות.
בתביעה נאמר כי לאחר זיכויו ושחרורו של התובע פסק בית המשפט המחוזי כי על המדינה לפצות אותו רק בגין שנת מאסר אחת מתוך השנתיים אותן ריצה, וזאת בסכום של 50,000 שקלים.
לדברי התובע, טרם מעצרו הוא היה אדם ברא בגופו ובנפשו, אדם נורמטיבי שעבד באופן סידר למחייתו ואף היה מאורס לבחירת ליבו.
אולם, כתוצאה מהאירועים שחווה נגרמו לו פגיעות קשות ואף נותרה לו נכות רפואית בשיעור של 30% והוא אינו מצליח עד היום לחזור לשגרת חייו לה היה רגיל טרם מעצרו.
לדברי התובע, הוא אף מטופל במרפאת בריאות הנפש בניסיון לשקם את בריאותו בשל הפרעה ניכרת בתפקודו הנפשי והחברתי, ובנוסף הוא נזקק לטיפול תרופתי קבוע.
עוד נטען בתביעה כי התובע נותר עם צלקות רבות וכוויות קשות כתוצאה מהתקופה בה שהה בחברתם של עבריינים קשים בבתי הכליאה השונים בהם שהה.
בנוסף מתקשה התובע כיום לשוב לעבודה סדירה ולהשתלב בחברה, וסובל מפגיעה נפשית קשה ומערעור מעמדו החברתי, מנידוי חברתי כאשר מסביבו קיימת תמיד עננה של חשד לגבי המעשים שיוחסו לו על-ידי המשטרה והפרקליטות.
התובע, המיוצג על יד עוה"ד יורם ורועי נתיב, מאשים את הנתבעות באחריות לניהול החקירה הרשלני ולמחדלי החקירה שגרמו להרשעתו על לא עוול בכפו.
התובע מבקש מבית המשפט לפסוק לו פיצויים בגין נזקיו הבאים לידי ביטוי בעיקר בהפסדי הכנסה לעבר, הוצאות טיפולים רפואיים, אובדן הסיכויים להינשא, הפסד תנאים סוציאליים ופנסיוניים, וקיצור תוחלת חיים לפי הלכת השנים האבודות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
