שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב,
דגית ויסמן, החליטה להתערב בהסכמה שהושגה בין באי-כוחו של תובע ייצוגי לבין הנתבעת חברת הביטוח הפניקס בנוגע לתשלום שכר טירחתם במסגרת הסדר פשרה בתיק, ולהפחית 75% מהסכום המוסכם של 200,000 שקלים, כך שיעמוד על 50,000 שקלים. על החלטה זו הגישו באי-כוח התובע הייצוגי ערעור לבית הארצי לעבודה.
הבקשה לאישור התביעה הייצוגית כנגד הפניקס הוגשה על-ידי עו"ד גור טננבאום מגבעת שמואל באמצעות עורכי הדין ארז הס ויובל דורון. זאת בטענה כי במקרים של סיום יחסי עובד-מעביד שלא אגב פיטורין נוהגת הפניקס שלא כדין באופן מגמתי ובדרך של איפה ואיפה בין העובד לבין המעביד, תוך העדפה ברורה של המעביד בנוגע לשחרור כספי פיצויים (קצבה) לידי המעביד בניגוד להוראות חוק פיצויי פיטורין, הנחיות המפקח, תקנון הפניקס, ותקנות מס הכנסה.
לטענת התובע, הפניקס מפרה את הכללים והתנאים המנחים אשר רק בהתקיימם היא רשאית לשחרר למעביד את כספי הפיצויים. הצדדים הודיעו לבית הדין כי הגיעו לידי הסכמה לפיה התובע יסתלק מתביעתו בכפוף להתחייבותה של הפניקס לפעול לשינוי נהליה בעתיד, וכי בגין תרומת התובע למצב החדש תשלם לו הפניקס סך של 140,000 שקלים ולבאי-כוחו שכר טירחה של 200,000 שקלים.
השופטת לא התערבה בסוגיית תשלום הגמול לתובע הייצוגי בהתחשב בגובה פיצויי הפיטורים להם היה זכאי. ואולם בכל הנוגע לגובה תשלום שכר הטרחה לבאי-כוחו החליטה השופטת להעמיד את סכום שכר הטרחה הכולל על 50,000 שקלים במקום 200,000 שקלים.
זאת לדבריה, נוכח עיתוי הפשרה אליה הגיעו הצדדים וזאת לפני שקוים דיון אחד בבית הדין. עוד ציינה השופטת בהחלטתה כי המדובר בהליך המתנהל בין כתלי בית הדין לעבודה ועל כן פסיקת הוצאות בשיעור שהוסכם עליו בין הצדדים חורגת משמעותית מהמקובל בבתי הדין לעבודה.
בערעור שהגישו עוה"ד הס ודורון על החלטת השופטת להפחית משכר טירחתם המוסכם נטען כי הפניקס הינה גוף פרטי מבוסס וכי אין המדובר בתשלום מקופה ציבורית. לדבריהם הפניקס כגוף פרטי מבוסס היא היחידה הנהנית למעשה מהפחתת שכר הטרחה, וכי הסכום המוסכם נקבע לאחר שנשקלו מכלול הסיכויים והסיכונים בתיק ועלויות הפשרה.
לטענת המערערים, השופטת שגתה בהסתמכה על הפרקטיקה הנהוגה בבתי הדין לעבודה ולא על המפתח והמבחנים שנקבעו בחוק. בנוסף התעלמה השופטת מהתרומה של ההליך הנדון לשינוי בעמדתה של הפניקס ולהחלטתה לערוך שינויים והתאמות בנהליה, דבר שהביא לחסכון כספים רבים לציבור.
לדברי המערערים, השופטת התעלמה עוד מכך שמדובר במקרה המבטא את כוחו ההרתעתי והאכיפתי של מוסד התובענה הייצוגית, ובמקרה אשר יש בו כדי לעודד תובעים עתידיים להעמיד לביקורת שיפוטית כשלים בהתנהלות גופים פרטיים. המערערים מציינים כי הפניקס לא התנגדה להגשת הערעור.
