מנהל מקרקעי ישראל נתבע לשלם 20.5 מיליון שקלים לחברת פי גלילות מסופי נפט וצינורות המוחזקת על-ידי המדינה וחברות הדלק.
בתביעה נאמר כי עד לסוף פברואר 2003 שימש מסוף הדלקים המרכזי של החברה בצומת גלילות ברמת השרון שהשתרע על שטח כ-167 דונם את החברה בפעילותה למתן שירותי תשתית למשק הדלק במדינה.
עוד נאמר בתביעה כי לאחר הפסקת פעילות המסוף בראשית שנת 2003 ופירוק מכלי הדלק ומתקנים אחרים שהיו במסוף בעקבות הסכם שנחתם על מנהל מקרקעי ישראל, נותר המסוף ללא כל שימוש למעט משרדי הנהלת התובעת שנותרו במקום.
לדברי התובעת המנהל סרב להתיר לה כל שימוש במקרקעין בנימוקים שונים ומשמעות סירובו הייתה כי המקרקעין יעמדו שוממים כאבן שאין לה הופכין במשך שנים רבות.
בעקבות כך טענה החברה בפני המנהל כי איננה יכולה לשלם דמי חכירה רגילים עבור מסוף הדלקים, וביקשה להוציא לה תחשיב דמי חכירה החל מפברואר 2003 המשקפים את שווי הקרקע על-פי השימוש השולי במתקן, למטרת משרדי החברה במבנה היחיד הנמצא במקום.
בסופו של דבר הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה במקום לשלם דמי חכירה שוטפים מדי שנה עבור הקרקע בה לא ניתן לעשות שימוש מסחרי כלשהו, יערוך המנהל הסכם חכירה מהוון בתוקף החל משנת, 2004 וכי פי גלילות תשלם את דמי החכירה המהוונים החל ממועד זה, זאת 4 שנים לפני תום תקופת החכירה המקורית.
למרות המוסכם, עד אוקטובר 2007 נמנע המנהל מלבצע את ההסכם וסרב להאריך את תקופת החכירה למרות תשלום דמי החכירה המהוונים ובאמצעות לחץ וסחיטה מנהלתית גבה המנהל מפי גלילות דמי חכירה של כ-13 מיליון שקלים עבור התקופה שבמחלוקת, דהיינו גבה דמי חכירה להם אינו זכאי כלל ועיקר תוך הפרת הסכם, כפיה, אילוץ, ועושק.
בפועל נטען בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד דן בן נר שילמה פי גלילות למנהל תחת מחאה בספטמבר 2008 כ-34 מיליון שקלים הכוללים הן את דמי החכירה השנויים במחלוקת עבור תקופת המחלוקת והן את דמי ההיוון שנדרשו כתנאי מוקדם להארכת תקופת החכירה ל-49 שנים רצופות.
פי גלילות מבקשת מבית המשפט לחייב את המנהל להשיב לה את דמי החכירה שגבה ממנה שלא כדין בין השנים 2003-2008 כולל החיוב המוטעה בגין שטח של 2.8 דונם שאינו שייך לה, וזאת בסכום של 20.5 מיליון שקלים.
