ללא כוונה להקניט

עיתונאי הארץ אורי בלאו והכתבת לשעבר שי גרינברג מבקשים מבית המשפט לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם בגין הסגת גבול. במקביל פנו השניים לאחרונה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה כי יעכב את ההליכים נגדם, אולם זה טרם החליט בעניין.

לפני כשלוש שנים נכנסו בלאו וגרינברג לבית בירושלים, במסגרת תחקיר שערכו עבור עיתון הארץ על עמותת חמלה. בעקבות כך הגישה תושבת הבית, רחל ברנס, תלונה למשטרה. כשנתיים מאוחר יותר הגישה מדינת ישראל, באמצעות עו"ד רועי קרדי, כתב אישום נגד בלאו וגרינברג בטענה כי השניים עברו עבירת "הסגת גבול פלילית" במטרה "להקניט" את ברנס.

"הנאשמים נכנסו לחצר הבית וניגשו לדלת הכניסה לבית", נכתב בכתב האישום. "לאחר שאף אחד לא פתח את דלת הכניסה לבית, פתחה הנאשמת 2 [גרינברג] את דלת הבית ושני הנאשמים נכנסו לתוך הבית. הנאשמים הסתובבו ברחבי הבית, כאשר הנאשמת 2 הסתובבה בין קומות הבית ופתחה את דלתות החדרים והציצה לתוכם. לאחר שהנאשמים ראו כי לא נוכוח אדם בבית, יצאו מהבית אל החצר ובטרם עזבו את המקום הנאשם 1 [בלאו] הזיז בידו את אחד החלונות של הבית והחל לצלם את החדר".

בלאו לומד בשנה האחרונה באוניברסיטת הרווארד ויצא לשנת שבתון מהעיתון. גרינברג עובדת בימים אלה כדוברת בארגון זכויות האדם גישה. בשבוע שעבר הגישו השניים לבית משפט השלום בירושלים את טענותיהם המקדמיות. באמצעות עורכי הדין ז'ק חן ויעל שגיב-שפאק טוענים שני העיתונאים כי כתב האישום שהוגש נגדם חריג במידה המצדיקה את ביטולו. לטענתם, כתב האישום חריג ראשית כל מפני שהוגש "נגד עיתונאים אשר פעלו בתום-לב במסגרת עבודתם העיתונאית".

"כתב האישום אינו מגלה כי הנאשמים בו הם עיתונאים בעיתון 'הארץ', וכי הגעתם למקום הייתה לצורך כתיבת כתבת תחקיר אודות עמותת 'חמלה', עמותה בעלת רקע קיצוני גזעני המפעילה את המעון 'לשיקום' נערות הנתונות ב'סכנת התבוללות', מכספי ציבור", כותבים עורכי-דינם. "חמור בעינינו הדבר שעובדות אלה הועלמו מכתב האישום, על-אף שהן אינן שנויות במחלוקת, והן מהותיות לנסיבות המקרה".

לטענת העיתונאים, הם "שהו בבית כשתי דקות, כשהם מחפשים מישהו לשוחח עימו. משהבינו כי אין איש במבנה, יצאו ממנו". עוד נטען כי השניים נכנסו לבית בידיעה שמדובר במקום פעילות של עמותה ציבורית ולא בביתה הפרטי של המתלוננת ברנס, וכי כמה ימים קודם לכן שוחחו עם ברנס וקיבלו את הסכמתה העקרונית להיפגש עמם.

באי-כוחם של בלאו וגרינברג טוענים עוד כי מעשי העיתונאים הם בבחינת "זוטי דברים" ולכן אין להטיל עליהם אחריות פלילית ויש לזכותם. "בנסיבות המקרה דנן", כך נטען, "לא היה טעם בהגשת כתב אישום, וממילא, אין כל טעם ועניין ציבורי בניהול הוכחות בתיק". אחד הטיעונים שמעלים עורכי הדין להעדר אינטרס ציבורי בהעמדתו לדין של בלאו הוא שבימים אלה הוא עומד להינשא לבחירת לבו, אזרחית אמריקנית, ולפיכך החל בתהליך לקבלת מעמד קבע בארה"ב.

עוד מודגש כי אם יתנהל התיק בעניין העיתונאים, הנזק יעלה לאין שיעור על התועלת. "מעבר ל'כתם' שדבק בעיתונאים עקב האשמתם, והעמדתם בפני סיכון להרשעה, בגין מעשים שנעשו ללא כוונה להקניט אלא בתום-לב ובשליחות הציבור, נגרם נזק בהיקף רחב הרבה יותר. כתב האישום מתנוסס כדגל אדום על עבודת העיתונות החוקרת, ואגב החתירה להשגת ההרתעה המיוחלת בתיק זה, ייווצר 'אפקט מצנן' לעתיד, ומכך יצא נפסד הציבור כולו", טוענים באי-כוחם של בלאו וגרינברג.

בלאו הועמד בעבר לדין באשמת ריגול חמור בשל חלקו בפרשת ענת קם, ואף הורשע במסגרת עסקת טיעון. לדברי עורכי-הדין חן ושגיב-שפאק יש לפרשה זו קשר להחלטה להגיש את כתב האישום הנוכחי נגדו.

לטענתם, על-אף שכתב האישום נושא תאריך של חודש אוגוסט 2012, הוא הוגש רק במרץ 2013, סמוך למועד הגשת כתב האישום נגד בלאו בפרשת קם. "סמיכות הזמנים חיזקה בקרב העיתונאים את החשד כי ההחלטה להגיש כתב אישום יסודה באכיפה בררנית", הם כותבים.

באי-כוחם של בלאו וגרינברג טוענים עוד כי כתב האישום נגדם חריג מפני שהוגש בגין הסגת גבול כעבירה יחידה. "התנהגותה של המאשימה [מדינת ישראל], למן הגשת כתב האישום ועד היום, היא התנהלות פוגענית שריח חריף של אכיפה בררנית נודף ממנה", טוענים עורכי-הדין.

כדי לבחון את טענת האכיפה הבררנית, פנו בלאו וגרינברג בבקשה לקבל את כל כתבי האישום שהוגשו בעבירה של הסגת גבול פלילית. כעבור כשנה, ורק בעקבות החלטת בית המשפט, קיבלו הנאשמים 74 עותקים של כתבי אישום בגין עבירה זו שהוגשו בין 2012 ל-2014. בחינתם העלתה כי רובם הוגשו בשל הסגת גבול במטרה לבצע פריצה, גניבה וכדומה ומיעוטם בשל הסגת גבול שנבעה מסכסוך בין בני זוג או של חסרי בית שפלשו לבתים.

"'קיימים 9 מקרים בהם הוגשו כתבי אישום בגין עבירה אחת של הסגת גבול, אלא שאף לא אחד מאותם מקרים דומה לעניינו, ובכל אחד מאותם המקרים קיים אינטרס ציבורי מובהק בהגשת כתב האישום", טוענים עורכי-הדין של בלאו וגרינברג.

לאחר סקירת תשעת כתבי האישום הם כותבים:

"בכל אחד מאותם מקרים חמורים מתקיימת נסיבה מהותית של אלימות או חשש לאלימות, פיזית או מילולית [...] ענייננו נופל לגדר אותם מקרים בודדים שבהם הוגש כתב אישום בעבירה אחת ויחידה של הסגת גבול במטרה להקניט [...] אין אנו טוענים כי לעבירת הסגת הגבול במטרה להקניט אין מקום בספר החוקים. בנסיבות מסוימות יש מקום להגיש כתב אישום בגינה, אך זאת רק אם ניתן להצדיק את העניין הציבורי העולה מכך.

"[...] ההבדל המהותי בין המקרים הללו לבין המקרה שלפנינו הוא כאמור בכך שסיבת ההגעה למקום שבו נעברה לכאורה העבירה של הסגת גבול נעוצה במטרה מבוררת, לגיטימית וחוקית, לצורך תחקיר לכתבה עיתונאית. הפגיעה בערכים החברתיים במקרה זה היא מזערית, וקשה להצדיק את העניין הציבורי שבהעמדה לדין של העיתונאים".

על כן מבקשים בלאו וגרינברג מבית המשפט, שאמור לדון בעניינם בהמשך החודש, לבטל את כתב האישום.