סוכנות ביטוח טוענת כי עובד לשעבר שלה גנב במהלך התקופה של ההודעה המוקדמת את המידע המסחרי והסודי שלה המהווה את ליבת העסקים שלה וזאת למען עצמו ומטרותיו וכי רק באקראי לאחר עזיבתו התגלתה הגניבה.
לטענת הסוכנות העובד שהכיר את כל סודותיה המסחריים ידע מה לגנוב וכי רק דרך פגיעה בכיסו יהיה כדי להוכיח כי יש דין ויש דיין בישראל וכי עובד שהעז לעשות מעשה שפל כזה יזכור כל ימיו כי עליו לשאת בתוצאות מעשהו.
בכתב התביעה שהגישה רוזין סוכנות לביטוח (1997) מכפר סבא כנגד אהרון טל מהוד השרון נאמר כי תפקידו של הנתבע שעבד בסוכנות בין השנים 1998-2013 היה מנהל יחידת המכירות ניהול צוות עובדים, ביצוע מכירות של פוליסות, וגיוס עובדים חדשים והדרכתם.
לטענת התובעת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת טרם פיטוריו ביום 31.12.13 עסק הנתבע באופן שיטתי ומקיף בגניבת המידע העסקי שלה המצוי במאגרי המידע שבמחשביה. לדבריה הנתבע סרק את החומר המסחרי והעסקי שלה והעבירם למחשבו האישי והפרטי.
בתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נאמר כי המדובר בגניבה רבתי וכי הגניבה שביצע הנתבע הייתה אדירה בהיקף הסודות המסחריים שהוא הוציא, וכי הוא לא בחל במאומה ביחס למידע ולמסמכים שלה והעביר "בסיטונאות" את סודותיה המסחריים למחשבו הפרטי.
בין השאר העביר הנתבע למחשבו מידע ביחס לחידושי פוליסות של לקוחות התובעת, שמות המבוטחים, תקופות הביטוחים, שם חברת הביטוח המבטחת, סוג הביטוח, הפרמיה, הפוליסות עצמן ועוד.
בתביעה נאמר כי כחלק מהגניבה שביצע הנתבע, הוא גם העביר למחשב שלו דוחות תפוקה פנימיים של התובעת, הוראות תשלום של מבוטחים, כרטיסי אשראי של המבוטחים, אישורי הנחת העדר תביעות, טופסי הצעת ביטוח בריאות וביטוח סיעודי, פוליסות ביטוחי חיים לביטוח משכנתאות ועוד.
"מי שמבצע פעולות גניבה מקיפה כזו לא עושה זאת בכדי אלא לנגד עיניו ניצבת מטרה ברורה- לגזול את רכוש התובעת למכור אותו ו\או לעשות בו שימוש אחר" נטען בכתב התביעה.
התובעת מדגישה כי הידע שנצבר במאגרי המידע שלה במהלך השנים היה פרי עבודה של עשרות שנים והשקעות כספות עצומות, וכי זה הרכוש של התובעת ואין בלתו.
בתביעה נאמר כי חלומו של כל מתחרה או של כל מי שרוצה לעסוק בביטוח הוא לקבל את המידע "על מגש הגניבה" ולאחר שהמידע נגנב ונמכר לצדדים שלישיים לעולם לא תוכל התובעת לדעת כיצד הגיע המידע למתחרים, וכי הנזק שנגרם הוא בלתי הפיך ומה שדלף למתחרים אינו חוזר.
בתביעה נטען כי על-מנת להסתיר את הגניבה, וביודעו כי הוא מבצע מעשה של גניבה והפרת חוק, מחק הנתבע מהמחשב של התובעת עליו עבד ואשר היה בשימושו ובאמצעותו ביצע את הגניבה, כל ראייה שתאפשר את גילוי הגניבה שהייתה כמעט מושלמת ובלתי ניתנת לגילוי.
התובעת מציינת באמצעות עו"ד ראובן בילט כי שילמה לנתבע טרם גילוי מעשה הגניבה פיצויי פיטורין בסך 240,470 שקלים וכי אילו ידעה אודות מעשה הגניבה לא היה עולה בדעתה לשלם אף לא שקל אחד לנתבע.
לדבריה המעשה של הנתבע היה לא רק גניבה אלא מעשה שפל ובזוי וכי הנתבע ידע שהוא יכול להביא להרס התובעת במעשהו, אולם ידו לא רעדה כאשר לחץ על כפתורי מקלדת מחשב התובעת והעביר את מאגרי המידע שלה למחשב הפרטי שלו.
לדברי התובעת היא חרדה יום יום מאז התגלתה הגניבה לתוצאות מעשה הגניבה וכי לא היה עולה על דעתה לשלם כרבע מיליון שקלים למי שגנב את הסודות המסחריים של מעבידו, וכי זו לא רק הפרת משמעת שאין שניה לה בחומרתה אלא ביזוי עובד את מעבידו.
התובעת מציינת כי לפני כ-3 חודשים היא פנתה אל הנתבע בדרישה להשבת פיצויי הפיטורין ובנוסף לפצות אותה בסכום של 500,000 שקלים כפיצוי על מעשה הגניבה והמעילה באמון.
בתגובה השיב הנתבע באמצעות בא-כוחו כי כל המועלה במכתבה של התובעת זה הינו פרי דמיונה הפורה. לדברי התובעת הואיל ובידיה ראיות למעשה הגניבה תשובת הנתבע הינה לעג לרש.
אשר על כן מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבע בהשבת פיצויי הפיטורין ובנוסף לשלם לתובעת 500,000 שקלים שהינו הסכום המינימלי המוערך על ידה כנזקיה בגין מעשה הגניבה, ובנוסף סכום של 100,000 שקלים בהתאם לחוק עוולות מסחריות ללא הוכחת נזק. בסך הכול עומד סכום התביעה על סך 840 אלף שקלים.
