בדצמבר 2011 בחרה רשות הטבע והגנים בשאול גולדשטיין, אז יו"ר המועצה האיזורית גוש עציון, למנכ"ל הרשות, ל-5 שנים. אולם לאחר תקופה קצרה התברר, שיש בעיה: גולדשטיין לא דיווח לוועדה הממשלתית למינויים על ניגודי עניינים שיש לו.
מדובר בשתי פרשיות: ראשית, אחיו של גולדשטיין מכהן כסגן מנכ"ל לענייני תשתיות במפעלי ים המלח; לרשות הטבע יש קשרי עבודה עם מפעלי ים המלח בנושאים כמו כרית חמרי גלם ושיקום ים המלח, והאח גולדשטיין מטפל או עשוי לטפל בהם.
שנית, שאול גולדשטיין עצמו כיהן כיו"ר ועדת ההיגוי של אתר הרודיון, הנתון לפיקוחה של רשות הטבע והגנים.
לא כתב בשאלון, לא דיווח לוועדה
מה שחמור עוד יותר הוא, שגולדשטיין לא דיווח על עניינים אלו, לא בשאלון שמילא לפני כניסתו לתפקיד, ולא בדיונים שהיו איתו בוועדה למינויים. הדבר התגלה רק במאי אשתקד, לפני שנה, תוך כדי הביקורת ש
מבקר המדינה ערך ברשות.
מבקר המדינה
יוסף שפירא העביר את הנושא ליועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין. זה פנה לגולדשטיין וביקש הסברים. המנכ"ל טען בתשובה, ש"העביר את הטיפול בנושא מפעלי ים המלח לסגנו". אולם מבקר המדינה לא הרפה מהנושא, חזר ובדק ומצא, שגולדשטיין היה מעורב בענייני ים המלח גם לאחר שהעביר את הנושא לסגנו. הכדור חזר ליועץ המשפטי לממשלה.
"נפלו פגמים בהתנהגותך"
ביולי אשתקד שלח המשנה ליועץ המשפטי מכתב נזיפה חמור לגולדשטיין: "נפלו פגמים בהתנהגותך. היה עליך לדווח על אחיך בשאלון שמלאת בעבר. עליך לנתק מיד כל קשר עם מפעלי ים המלח, וכן עם
החברה לישראל שהיא החברה-האם של ים המלח. כמו-כן עליך להתפטר מיד מתפקיד יו"ר ועדת ההיגוי של הרודיון. בנוסף, עליך להכין לאישור וחתימה הסדר
ניגוד עניינים".
בסופו של דבר פרש גולדשטיין מהרודיון, וכן ניתק את כל קשרי העבודה שלו עם מפעלי ים המלח ועם החברה לישראל. לאור זאת, החליט היועץ המשפטי וינשטיין שלא לנקוט נגדו באמצעים נוספים.
לא חברים בוועדות הקובעות
דוח המבקר על רשות הטבע והגנים גם מצא, שעשרות תוכניות לגנים לאומיים ושמורות טבע התעכבו, בשל עיכובים לא מוצדקים במינהל התכנון, משרד הפנים. אישורים של ראשי רשויות לא ניתנים בזמן. לרשות יש הסכמי חכירה רק על 25% מהגנים הלאומיים שהיא מפעילה. הרשות אינה חברה בועדות תכנון חשובות, וגם לא בוועדות המחוזיות לתכנון ולבנייה. זה מחליש כמובן את כוחה למנוע פגיעה בערכי טבע.
קרן קיימת לישראל נטעה יערות באלפי דונם בנגב. מומחים קבעו שפעילות זו זרה לנגב ואינה לעניין. הרשות לא עשתה דבר בעניין זה. בעיה אחרת: בשטחים הנתונים לניהול הרשות יש 9,000 אתרים ארכיאולוגיים, ואין די פיקוח עליהם. בנוסף, בניגוד להוראות ולסיכומים, חסרים עדיין תיקי שטח על חלק גדול מהאתרים הנתונים לניהול הרשות. נמצאו גם ליקויים מינהליים בפעילות ההנהלה והדירקטוריון.
