עמנואל ארביב, עד המדינה נגד צבי בר, זייף תכתובות דוא"ל. כך טוען (15.5.14) עו"ד מוטי גלוסקה בעדותו במשפט בר. גלוסקה היה עורך דינו של ראש עיריית רמת גן לשעבר וטיפל במקביל בבית ליר אור מטעם העירייה.

המדינה הודיעה לגלוסקה שבכוונתה לשקול להעמידו לדין על חלקו בפרשה, בכפוף לשימוע, בחשד לתיווך בשוחד בין בר לבין היזם שאול לגזיאל. הוא זומן לעדות בידי סניגורו של בר, עו"ד נבות תל-צור, ובתחילת עדותו הצהיר: "לא נתתי כל שוחד למעורבים בתיק זה. לא נתתי ולא תיווכתי ולא קיבלתי שוחד לצבי, אין לי ידיעה לגבי מתן שוחד לצבי בר".

גלוסקה אישר, כי טיפל בענייניו הכספיים של בר, לרבות בהלוואה בסך 250,000 ליש"ט שנטל בלונדון בתיווכו של ארביב. בר הפנה אותו לארביב כדי שהלה יטפל בצד הכספי של ההלוואה. "לא ראיתי בכך פסול שהוא ימליץ על גוף מלווה. אם צבי אמר שארביב מכיר את השוק בלונדון, הנחתי שהוא סומך עליו". הוא הוסיף: "הכסף להלוואה נכנס לחשבונו בבנק אוצר החייל, מה היה מוסתר?".


מאות אלפים בנאמנות


באופן כללי, אמר גלוסקה, "צבי בר סמך עלי, ולא ראיתי צורך לעדכנו בפרטים הקטנים, כי הוא הניח שהדברים נעשים. הוא היה מעודכן בתמונה הכללית, בכספים ובחשבונות". הוא אישר, כי היו נקודות זמן בהן החזיק בנאמנות מאות אלפי שקלים עבור בר ומשפחתו.

גלוסקה הכחיש את טענתו של ארביב, כאילו דרש דמי תיווך של 250,000 דולר בעסקת ליר אור - סכום שלטענת המדינה היה שוחד לבר. לדבריו, "לא קיבלתי שקל אחד בלי קבלה במשך שנות עבודתי, וארביב לא יהיה הראשון". גלוסקה הגדיר טענה זו כחלק מ"התסריטים ההזויים" של ארביב והוסיף: "האם אשחד את צבי בר לאחר 17 שנות חברות? זה מופרך".

לדברי גלוסקה, בר פעל ללא לאות מאז שנת 2002 להחייאת בית ליר אור, בו היו לעירייה 25% מהבעלות. "הוא היה מתקשר בשבע בבוקר ואומר שיבוא היום בעשר פלוני לראות את הבניין", סיפר. לאור זאת, אמר גלוסקה, אין כל מקום לטענה לפיה בר נכנס לתמונה רק ב-2006 במטרה לאפשר לארביב ולגזיאל לרכוש את המקום. עוד הדגיש, כי זהות הקונה הייתה בעיקרה בידי בנק הפועלים, שהחזיק ביתרת הבעלות. לאחר שארביב ולגזיאל רכשו את הבניין, בר רצה שהמרכז האקדמי לעסקים ומשפט ישכור אותו; הוא לא היה מעורב מעבר לכך ולא ניתנה לבעלים החדשים כל הטבה, הוסיף.


לא ידע על המזומנים


בחקירה הנגדית הכחיש גלוסקה את דבריו של בר, כאילו ניהל עבורו השקעות. "לעצמי אני לא מנהל את החשבונות הפרטיים, אז בשבילו אני אנהל?", אמר. עוד אישר, כי לא ידע על מאות אלפי הדולרים שהחזיק בר בביתו במזומן ועל ההלוואה בסך 100,000 דולר שקיבל מהיזם חיים גייר, ולכן לא כלל אותם בהצהרת ההון שערך עבור בר.

גלוסקה שב והתייחס להלוואה בלונדון: "הניסיון לומר שלקיחת הלוואה בלונדון זה שוחד, במציאות הכלכלית והאינטרנטית כשקלסרי ההלוואות נמצאים במשרדי עם כל המסמכים מלאים, זה מופרך. לעומת זאת כשמציגים בינואר 2013, 20-10 מיילים שנעשו ע"י מישהו שאמר שבדצמבר 2006 לא היה לו חומר שקושר אותי להלוואה, ופתאום הוא מציג חומר לאחר כמה שנים, אז יש פה בעיה".

לדעת גלוסקה, בר לא היה צריך כלל ליטול הלוואות מאנשים פרטיים, אם כי הוא אינו זוכר האם באותה עת היו לארביב אינטרסים ברמת גן. לדבריו, הוא ביקש מארביב לשלם שני תשלומים על חשבון ההלוואה והחזיר לו את הכסף כעבור ימים אחדים.

התביעה טענה שגלוסקה הסכים לכך, כי ידע שעיכוב בפרעון ההלוואה עלול לגרום למכירת דירתו של בר בלונדון, ששועבדה כנגדה. הוא הכחיש: "גם אם היינו מאחרים בתשלום ואפילו בכמה שבועות, לא היו מעמידים את ההלוואה לפרעון והבית לא היה נמכר. היה רצון לשמור על יחסים טובים עם הלווה, שאמר 30 לחודש, ורצינו לשלם ב-30. כשידעתי שתהליך העברה מהארץ יהיה ארוך יותר, ביקשתי מארביב שישלם והחזרתי לו".


"אני הקורבן של ארביב"


גלוסקה הוסיף: "לא ביקשתי מארביב לשלם תשלומי ריבית, וכאן צריך להתייחס למיילים. כפי שאמרתי לחוקרת, המיילים לא נתפסו אצלי, לא נמצאו אצלי במחשב. לדעתי זה מיילים שהובאו ע"י ארביב בשלבים מאוחרים של החקירה. ברצף של המיילים יש כמה דברים חסרי היגיון.

"הכתובות שמופיעות לגבי לא תואמות, יש אותיות בג'יבריש, יש שתי כתובות מייל שבתקופה הרלוונטית לא השתמשתי בהן, ואמרתי זאת לחוקרת. אחרי שמציגים תזה בחקירה, ארביב מביא מיילים אחרים, ושוב כשמציגים לו גירסה אחרת - הוא מביא מיילים אחרים. יש לי ספק לגבי האותנטיות של המיילים".

גלוסקה המשיך וטען, כי ארביב רצה להרחיק את עצמו מסיפור ההלוואה לבר שגם לו אי-נעימות. "הקורבן שהוא מצא זה אני. אמרתי תמיד שאני הקורבן על כל אחת מגרסאותיו". לדברי גלוסקה, הוא לא ידע שמחצית מן ההלוואה נמחקה. על כך העיר השופט צבי גורפינקל: "ישנה בעיה. אתה יודע שצבי בר סומך על יועצים ואתה יודע שהוא לא מטפל, אם אתה לא מטפל, אז מישהו אחר צריך לטפל, כיצד ירדה מחצית מהלוואה?". גלוסקה השיב: "זה לא עלה בשיחה בינינו".