שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
דוד מינץ, אישר (יום ה', 22.5.14) את כל הסדר הנושים ותוכנית ההבראה של בית החולים הדסה. בכך חזר בו מינץ מהחלטתו אמש, לפיה על הנאמנים לנהל מו"מ עם הנושים הלא-מובטחים על חלקם בהסכם.
הנושים הלא-מובטחים, שהחוב כלפיהם מסתכם ב-187 מיליון שקל, נדרשו לוותר על רבע ממנו ולהסכים לפריסת מחציתו על פני שנה וחצי. הם טענו בדיון, כי מדובר בקיפוח לעומת עובדי בית החולים והנושים המובטחים, וכי כלל לא נוהל איתם מו"מ לפני הגשת התוכנית לאישור בית המשפט.
מינץ מציין, כי הנאמנים - עוה"ד
ליפא מאיר ו
אשר אקסלרד - ביקשו ממנו באופן תקדימי לאשר הסדר נושים שלא זכה בתמיכה הנדרשת מצד אחת הקבוצות (מבין הנושים הלא-מובטחים תמכו בו 72% המייצגים 64% מהנשייה, לעומת 75% הנדרשים בחוק). הוא החליט להיענות לבקשה:
"יותר ממחצית מסך כל הערך המיוצג בהצבעות בכל אסיפות הסוג יחד, הסכימו להצעה, ודי נהיר כי במקרה של פירוק, התמורה לנושים הבלתי מובטחים יקבלו תמורה נמוכה הרבה יותר מהתמורה שהם מקבלים לפי ההסכם, אם בכלל. מדובר בגרעון של קרוב ל-2 מיליארד שקלים, כאשר גם אם קיימת מחלוקת על שוויים של נכסי הדסה, ברור כי שוויים של הנכסים אינו מתקרב לגובה הגרעון".
לדברי מינץ, עובדי הדסה לא הופלו לטובה, ובעיקר - "במקרים מסוימים יש מקום לאשר הסדר שיש בו אי-שוויון מסוים, שעה שאין מדובר באי שוויון חמור ויש הצדקה להעדפת מי מהנושים. מקרה זה הוא דוגמה מובהקת לכך.
"מראשיתו של ההליך הייתה תמימות דעים בין כל הצדדים על חשיבות המשך פעילות בית החולים. לא הייתה מחלוקת על נחיצותה של הדסה כבית חולים מוביל הן בתחום הרפואה המעשית והן בתחום המחקר המדעי הרפואי בישראל ומחוצה לה. תפקודו התקין תוך מתן 'שקט תעשייתי' למשך תקופה של מספר שנים הינו משימה ראשונה במעלה ואינטרס ציבורי מובהק, לא רק לתושבי ירושלים ולערים סביב לה אלא למדינה כולה.
"לכן, גם אם קיימת אפליה מסוימת לרעת הנושים הלא מובטחים - ואינני משוכנע שקיימת אפליה כזו, ואם קיימת היא ודאי לא משמעותית - אין בכך עילה כדי להביא לידי אי-מתן אישור להסדר המורכב שהתגבש בין שאר הצדדים לו. אסתכן ואומר כי מדובר באחד מהסדרי החוב המורכבים ביותר שנתגבשו במסגרת הליכי הקפאת הליכים, אי-פעם".
מינץ ביטל את הקפאת ההליכים בו מצוי בית החולים מזה שלושה חודשים. הוא קבע שמאיר ואקסלרד ימשיכו בתפקידם לשם ביצוע הסדר הנושים.
