המבחן לשאלה אם יש או אין במודעה מסויימת משום פרסום לשון הרע, הינו מבחן אובייקטיבי. לא מה שמרגיש הנפגע באופן סובייקטיבי קובע, כי אם כיצד החברה עלולה לקבל את הדברים שבפרסום. כך קבע (25.11.03) בית משפט השלום בתל אביב.
עוד נקבע, כי עיקר תיקון המעוות בהוצאת לשון הרע, הוא ההתנצלות המפורשת והכנה וכן אופן פרסומה ברבים. "הפה שפגע הוא הפה שצריך לתקן את הפגיעה והעלבון".
בפני השופט מנחם קליין הובאה תביעתה של ד"ר דרוקר יהודית, רופאת שיניים במקצועה, שתבעה פיצויים עקב הפרת חוק איסור לשון הרע כנגד הבעלים, המפיץ, העורך וכותב המדור ביומון "ויאצה נואסטרה", היוצא לאור בשפה הרומנית.
בעיתון פורסמה ידיעה, בה נאמר כי התובעת פוטרה מהעירייה בשל חשד בעברות פליליות. כמו כן, נכתב בידיעה כי התובעת נמצאה לא אשמה ותבעה את העירייה בגין פיטוריה.
התובעת פנתה מיידית לעיתון והבהירה כי מעולם לא נחשדה בפלילים וכי פוטרה מעבודתה עקב תלונתה כנגד שחיתויות בעירייה. בעקבות תלונת התובעת, פירסם העיתון הודעה מתקנת המפרטת את הנסיבות המדוייקות של המקרה וכן התנצלות על הפרסום המוטעה. ההודעה פורסמה הן בעיתון והן בעיתונים נוספים היוצאים בשפה הגרמנית וההונגרית.
ואולם, התובעת לא באה על סיפוקה, והגישה תביעה באמצעות עו"ד אריק שלו, בה טענה כי נוסח הודעת ההתנצלות שפורסמה אינו מדוייק ואף הידיעה המתקנת פוגעת בשמה הטוב, בעסקיה ובתדמיתה כרופאת שיניים, ולפיכך היא דורשת פיצוי נאות.
בכתב הגנתם טענו הנתבעים, שיוצגו על-ידי עו"ד יניב יצחק, כי אין הפרסום עולה כדי הוצאת לשון הרע, מאחר ואף בכתבה הראשונה נאמר מפורשות, כי התובעת לא נמצאה אשמה. עוד טענו, הם אינם יוצרים כתבות אלא רק מתרגמים אותן והטעות קרתה עקב שגגה בתרגום הכתבה האמורה, ללא כל כוונה לפגוע בתובעת.
בנוסף לכך, הנתבעים טענו כי לא יכול להיגרם נזק גדול לתובעת מכיוון שתפוצתו הארצית של העיתון הינו 400 עותקים, ובאזור אשדוד (אזור מגורי התובעת) תפוצתו היא 14 עותקים בלבד.
לבסוף, טענו הנתבעים, כי במודעת ההתנצלות אין כל "פגיעה נוספת" בתובעת, אלא יש בה משום התנצלות כנה ואמיתית ותיקון הטעות שקרתה בתרגום שנעשה בפרסום הראשון.
השופט מנחם קליין קבע, כי המבחן שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסויימים שפרסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, הוא מבחן אובייקטיבי במהותו. מה שיקבע, אינו מה חושב הנתבע, המרגיש עצמו נפגע, אלא השאלה היא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום.
ולפיכך, כאשר באים לבחון משמעותן של מילים, יש לפרש אותן על-פי המובן אותו מייחס להן הקורא או השומע הסביר.
השופט קליין מבהיר, כי במקרה דנן, הקורא הסביר של המודעה שפורסמה דווקא מקבל את הרושם שהתנהגותה של התובעת היתה ללא רבב. אך אף אם היה מקבל את הרגשתה הסובייקטיבית של התובעת, שהיה כאן "אבק לשון הרע", הרי לא קמה לתובעת הזכות לפיצויים בגין הפרסום הנ"ל.
השופט קליין הסביר, כי לפסיקת הפיצויים בגין עוולת לשון הרע יש מגמה כפולה: ראשית, מטרתם לתת סיפוק לנפגע על-ידי כך, שיוכל לדעת שמכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה ולנסות לעזור להחזיר את המצב לקדמותו. מטרתם השנייה היא, לחנך את הקהל ולהחדיר לתודעתו כי שמו הטוב של האדם אינו הפקר.
בבוא בית המשפט לפסוק פיצויים בגין לשון הרע, קבע השופט קליין, יתחשב בית המשפט בין היתר בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. הבחינה היא אינדיבידואלית, ולפיכך אין לקבוע "תעריפים". משכך, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שגרם העיתון ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים.
במקרה דנן, תפוצת העיתון הינה נמוכה. כמו כן, הודו הנתבעים באחריותם לפרסום, פרסמו התנצלות במספר עיתונים - ולא רק בעיתון שפרסם את הידיעה הראשונית - ואף הציעו לתובעת פרסום התנצלות נוספת, על-פי נוסח שיהיה מקובל עליה.
מקום שהפוגע היה מלכתחילה תם-לב, התנצל ופרסם התנצלות כנה וראויה - הן בתוכנה, הן בהיקפה והן באמצעי הפרסום שבו פורסמה ההתנצלות - יש בכך כדי להוות שיקול מכריע בגזירת הדין ובפסיקת הפיצויים.
"עיקר תיקון המעוות לעניין זה, לא חייב שייעשה בכסף דווקא, העיקר הוא בהתנצלות המפורשת, הכנה, ובאופן פרסומה ברבים, הפה שפגע הוא הפה שתקן את הפגיעה ואת העלבון".
בסיום דבריו, הוסיף השופט קליין: "עודני סבור, כי בהגינות, בידידות, ובלחיצת-יד, ניתן היה ליישר את ההדורים. אך זאת, לפנים משורת הדין".
בסופו של יום, חייב בית המשפט את הנתבעים בפיצוי סימלי בסך 100 ש"ח, מבלי שפסק לחובתם את תשלום הוצאות המשפט של התובעת.
ת.א. 22774/03 ד"ר דרוקר יהודית נ' ש.י. אדרי יזמות פרויקטים והשקעות ואח'
___________________
עו"ד מיכל אגסי הינה עורכת דין במשרד יגנס, טויסטר בירן ושות'.
