איה הם הריצודים
שבאור הקורן מאישונייך,
בזויות שפתותייך כתחילת חיוך או כסופו,
מזוויות עפעפייך
לניע קשתות גבותייך
כריצודי האור הנעים על פני המים
היו הריצודים שעל פנייך...
ואיה נעורי ורוך ידייך
כשָמָני קשישה קסומה
תאסוף את כל כאבִי,
וכאל אם עורגת
לחיקה מקופל גופי.
גומע ריצודייך, חיבוקך
כָּלֶה, כמהה, מתאווה,
כל עוד האור בעיניי
איננו כבה.
