הקבינט הביטחוני יתכנס הערב

ספק אם יש בעולם עוד חברה עם אחוז כה גבוה של בעלי מצפון רגיש כמו החברה בישראל. למרות זאת נתקלים האנשים הרגישים הללו בתגובות הנעות בין חוסר אמון במקרה הטוב, לקללות ואלימות - במקרה הרע. זה גורם להם לתגובות של כעס ותיסכול, מפני שבדרך כלל הם הורגלו למצב הטבעי (מבחינתם) שבו על הרוב האטום וחסר המצפון האנושי, לקפוץ לדום ולקבל את דעתם כתורה מסיני.

פעם קראתי את ספרו של בני בגין "סיפור עצוב", הערכתי אותו מאוד על הבנת תמונת המצב בזמן אמת כנגד כל העדר. פתאום הוא החליט לחלק לבדואים אדמות מדינה, אולי הושפע מבנו השמאלן? לא שכחתי איך ראש אמ"ן בוגי יעלון היה היחיד שאמר באומץ שערפאת יכול אך לא רוצה. זה היה בתקופת "חדוות השלום" בה כולם התעקשו לתת לו עוד רובים כדי שיגן עלינו.

דומני שכבר הרבה זמן לא ראינו מצעד כזה של "עצות לא חכמות" הניתנות למקבלי ההחלטות שלנו. לדעתי לא רצוי לתת עצות כאשר לנותן העצה אין שום אחריות לתוצאות עצתו, אם כי איני יכול לפסול עצות חכמות המגובות בידע, בניסיון חיים ובהכרות טובה עם האוביקט והנושא שלגביו נתנה העצה. במקרים כאלו מקבלי ההחלטות עשויים לבוא לבעל העצה ולהגיד לו: "קדימה, פרט את הצעתך, שב עם העושים במלאכה ונראה אם יש בה ממש". אבל, מה קורה כאשר ההצעה היא טיפשית על פניה? נוגדת את המציאות, את השכל הישר ואינה מעשית כלל וכלל?

מאז השתלט החמאס על עזה לא השכילה ישראל להגיב למציאות המשתנה. מזה שנים אני קורא לקדם את תוכנית ״ההיפרדות האזרחית״. הפסקת אספקת חשמל, מים, דלק, מזון וכל המוצרים הנוספים, פירוז עזה מטילים ומנהרות ויצירת קו גבול בין ישראל לעזה.

חופש ההפגנה נובע מחופש הביטוי שהוא אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית. חופש זה נעצר רק בנקודה כשמדובר בהסתה ישירה לאלימות. יש הבדל בין הסתה לבין פרובוקציה ובין הסתה למילים נוקבות. יש גם הבדל בין קללות להסתה. נכון שקללות אינן נורמה בשיח רגיל, אבל עדין לא מעמידים לדין אנשים שמקללים זה את זה לא ביום רגיל וגם לא במלחמה. אולם "מוות לערבים או ליהודים", זו הסתה. במיוחד עם הקונטקס הוא של התנגשות ברחוב בין קבוצות.