רשמת בית המשפט העליון,
ליאת בנמלך, אפשרה (יום ג', 5.8.14) להגיש ערעור על הרשעה ברצח 11 שנים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
דרויש אגבריה הורשע באפריל 2003 ברצח ונדון למאסר עולם. הסניגורית הציבורית שייצגה אותו סברה שיש לערער והעבירה את טיוטת הערעור לסניגורית של מחוז חיפה, לשם קבלת אישור הנהלת הסניגוריה הציבורית. ואולם, בשל תקלה בסניגוריה הציבורית - שלא עקבה אז בצורה ממוחשבת אחרי בקשות כאלו - הטיוטה לא הועברה הלאה.
אגבריה טען, באמצעות עו"ד שלמה ניסים מן הסניגוריה הציבורית, כי בשל מצבו הנפשי הקשה והתמכרותו לסמים, לא עקב אחרי ההליך ולא ידע שהערעור נעלם בדרך. הוא גם לא ידע שבאפשרותו להגיש ערעור בעצמו, ורק כאשר פנה בשנת 2011 לסניגוריה כדי שזו תייצג אותו בבקשתו למשפט חוזר - התגלתה התקלה.
המדינה התנגדה למתן הארכה, אך בנמלך קיבלה את עמדת הסניגוריה. לדבריה, אכן מדובר בתקלה קשה והתנהגותו של אגבריה אינה נקייה מספקות, אך בסופו של יום - הוא לא נושא באחריות לאי הגשת הערעור במועד ולא ניתן לומר שהוא זנח את רצונו לערער. לדברי בנמלך, יש להביא בחשבון גם את העובדה שמדובר בהרשעה ברצח - העבירה החמורה ביותר בחוק העונשין - ושלא ניתן לומר שסיכויי הערעור קלושים.
בנמלך מסכמת: "איזון בין כל השיקולים הרלוונטיים עליהם עמדתי מוביל למסקנה, כי במקרה דנן כף המאזניים נוטה לטובת האינטרס של עשיית צדק ובירור האמת וכי ראוי להעדיף את זכותו של המבקש לבירור ערעורו על פני האינטרסים של וודאות משפטית וסופיות, ויודגש, כי בשונה מעמדת המשיבה [המדינה], אין במסקנתי הנזכרת, הנטועה כולה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה כפי שפורטו לעיל, כדי להוות שינוי מן ההלכה הנוהגת לעניין בקשות ארכה".
אגבריה יוכל לערער בתוך חודש מקבלת ההחלטה. את המדינה ייצגו עוה"ד אריה טפר ומורן פולמן, ואת הסניגוריה הציבורית - עו"ד טל ענר.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
