הבעיה
מדינות המערב, וישראל בכללן, עומדות בפני שוקת שבורה. המתירנות, החירות המזויפת שאיננה אלה הפקרות מצועפת בטיעונים פסוודו אידיאולוגיים. התכנים האלימים וגיבורי התרבות השטוחים, המופרשים אל תוך מוחם של קטינים ממסכי הטלוויזיה, התערערות מוסד המשפחה וקריסת הקונספציות החינוכיות החדשות, לצד היצריות הבהמית הניבטת מכל פרסומת רחוב ובכל תשדיר פרסומת, יצרו דור חדש של ילדים. ילדים נטולי משמעת. ילדים בעלי יכולות למידה לקויות. ילדים משועממים המחפשים פורקן בשבירת כל הקווים האדומים האפשריים.
בתי הספר והמסגרות החינוכיות השונות איבדו את השליטה. כיתות גדולות וצמצום המשאבים, כמו גם הירידה החדה ברמת ההוראה ואובדן הסבלנות ואריכות הרוח הנדרשים מאנשי חינוך. חיסולן סופית של התוכניות ארוכות הטווח והציפייה לתוצאות מיידיות לבעיות חינוכיות אקוטיות, עוררו זעקה המסגירה הודאה בכישלון וחוסר שליטה. הורים מתמודדים עם מרד נעורים שלא ידענו כמותו, וילדים חשים עצמם מלאי עוצמה אל מול הממסד החינוכי ואל מול הוריהם חסרי האונים.
הבעיה הקשה עוררה דרישה, וחברות התרופות מצאו לה 'פיתרון'. קל. אלגנטי. יעיל. קצר. מתאימה לרוח הזמן, הלוקה בעכשוויזם רדיקאלי התובע פתרונות מידיים, ובאימפוטנציה פדגוגית בולטת.
התפנית הערכית
בחינוך אין פתרונות מיידיים ואין קסמים. אנשי חינוך מאז ומעולם ידעו כי חינוך הוא תהליך ארוך טווח. איש חינוך אמיתי יודע לרוץ עם הילד למרחקים ארוכים. הרוח המלווה את הילד בחייו עתידה, עם הזמן וההתמדה, להשפיע עליו ולעדן אותו. אחד העקרונות החשובים הוא להכיר בכך שמדובר בתהליך, רוחני בעיקרו, שנועד להטמיע בילד תובנות ולהקנות לו הרגלים. מדובר בעבודת עיבוד קשה וארוכה, ובמהלכה עליות ומורדות רבים. עכ"פ, החינוך מעצם מהותו מחייב סבלנות רבה. התקדמות תוך התחשבות ביכולותיו של הילד. ומעל לכל, עליו ללוות את הילד בכל אשר ילך. דבר זה חייב להיות מודגש, שכן ישנם הורים הסבורים כי תפקיד החינוך צריך להיות מוטל על הגננת ועל המורה בגן ובבית הספר, ואילו בבית הילד יכול להתיר את הרסן ולהתמלא בתכנים האלימים והסקסיסטיים המופרשים ממסך המחשב והטלוויזיה, ולא היא. הורים רבים אבדו את הסבלנות ואת היכולת לקחת חלק פעיל בחינוך ילדיהם, והם מפקירים אותו לקופסא הארורה על תכניה הפסיכוטיים, אשר השפעתה על הילד, מטבע הדברים, רבה יותר מהשפעת המורה בכיתה. נוצר מצב בו הילד נתון לזרמי השפעה סותרים, וכוח הזרמים השליליים, המטים אותו מדרך הישר גדול מכוח הזרמים החיוביים. כך קם לו דור חדש של בני נוער, מגובה בתחושת חופש מזויפת, מלא ברוח המרד בערכי המשפחה והמוסר ושטוף בהפקרות המשווקת לא באמצעים אגרסיביים כסוג של אידיאה עליונה ונכספת. האלימות, חוסר המשמעת וההתבהמות ממלאים את חלל עולמם של ילדים רבים והמערכת משתתקת. חסרי אונים ונכלמים עומדים הורים ומורים מול יצירי כפיו של דור ה X, מחמלי נפשנו ויקירינו אשר הפכו לבלתי נשלטים ובמקרים רבים לבלתי נסבלים.
חזות קשה זו יצרה תפנית ערכית. חוקרים חקרו. מורים והורים דרשו. והנה באה התפנית הגואלת. כעת מספרים לנו שהיפראקטיביות ובעיות קשב וריכוז הינם תוצאה של חוסר איזון כימי במוח. ועוד אומרים לנו, שהבעיה היא בכלל לא חינוכית כי אם חומרית ולכן צריך לטפל בה באמצעים חומריים. החינוך מפנה את מקומו לטיפול התרופתי, אוזלת היד והחידלון מתורצים במחקרי המדע העליז, המציע גלולה לכל בעיה. התהליכים החינוכיים ארוכי הטווח מתפוגגים, מושפלים ונבוכים אל נוכח עוצמתה של היעילות הכימיקאלית הגואלת. נפתח הפתח להשתתפות חברות התרופות באישור המדינה ומשרד החינוך בשוק הסמים.
נרקוטיקה באישור הממסד וה'דילרים' החדשים
Attention Deficit Hyperactivity Disorder, או בקיצור ADHD, זה השם שניתן לבעיה. כותר כללי הכולל בתוכו טווח עצום, מתרחב והולך של בעיות קשב וריכוז המטופלות כולן באמצעים נרקוטיים המוגדרים כסמים מסוכנים בחוק. שתי התרופות המוכרות ביותר הן ה'קונצרטה' וה'ריטלין'. שתי התרופות נתפסות בעיני מחנכים כושלים והורים שאבדו שליטה על ילדיהם כתחליף לתהליכים חינוכיים. הממסד מעדיף לסמם ילדים במקום להשקיע בחינוך. זה זול יותר. התוצאה מהירה יותר. השקט נשמר והילד ההופך מכור בעל כורחו לתרופות המוגדרות בחוק כסמים מסוכנים, נופל שדוד לרגליו הדורסניות של ממסד כושל ומרוצה. בדיון שנערך בכנסת, בוועדה למאבק בנגע הסמים ביום 16.03.2005, אמר ד"ר מיכאל קרונגהאוז את הדברים הבאים: "... 20%-30% ממקבלי ריטלין, יש להם תופעות לוואי. רשימה של תופעות לוואי. האצת פעילות הלב. סיכוני לב שמביאים בדרך כלל להתקפות לב, אם הם מתמשכים במשך שנים. אם אתה מאיץ לב של ילד במשך 3-4-5 שנים הלב הזה חולה. הפרעות בקצב הלב, ודברים כאלה. המערכת העיצבית שלשמה התרופה ניתנת. פסיכוזיס עם הזיות. כלומר, מצבים שהילד מדבר קונקרטית על נמלים שמטפסות לו בתוך הגוף יומם ולילה. ספציפית, מאות ואלפי ילדים תמיד מדברים על חרקים, וזה כתוב בסיפרות רפואית, פרט לסיפרות רפואית בארץ. הרגשה של קונפיוז'ן, חוסר שינה, עוררות, שהילד במקום להיות נרגע, הילד נמצא במצב של תזזית. מדוע, מאיפה זה בא? אגיד לכם סוד פשוט מאוד. אני מתפלא שכל הרופאים מסתירים את זה מההורים. מבחינה פארמקולוגית, וכאן יש לי השכלה פורמלית בתוך תחום הכימיה, ריטלין, שייך למשפחת האמפיטמינים, נגזרת קרובה מאוד של הקוקאין. הוא פותח כנגזרת נסיונית של מולקולות הקוקאין, וכך הוא יועד בהתחלה. גם כל הפארמקולוגים, אם יש רוקח מומחה, או יושב-ראש איגוד הרוקחים יגיד לכם, שההשפעה הפארמקולוגית הידועה על-פי כל הסימנים של ריטלין, היא השפעה דמויית אמפיטמינים. מי שלא יודע אמפיטמינים זה סם מסוכן מדרגה 2, אסור לשימוש...". ההרכב הנרקוטי, ותופעות הלוואי הרבות המזכירות במידה רבה תופעות לוואי המצויות במתמכרים לסמים קשים, מעידים על הסכנות המוחשיות שבהזנחת התהליכים הפדגוגיים ארוכי הטווח והמרתם בסם מסוג רטלין. האמפטמין המצוי ברטלין מגיע מכימיקאל המוכר בשם methyl. מתרכובת הכימיקאל הזה מיוצרים סמי המסיבות האסורים לשיווק בחוק מסוג Meth. הרטלין אכן מכיל כמות מסוימת של הסם הבלתי חוקי, אמפטמין, ואולם סם זה מצוי בו במינונים נמוכים יחסית, ומכאן השוני בעוצמת תופעות הלוואי מאדם לאדם. יחד עם זאת ראוי לתת את הדעת לעובדה הפשוטה שסם הרטלין, על מרכיביו הנרקוטיים, משווק באופן אגרסיבי על-ידי מערכת חנוך כושלת ומופץ באופן חוקי על-ידי חברות התרופות הזוכות לגיבוי מושחת מפוליטיקאים קטנים, ולוביסטים חסרי מצפון, ביניהם גם רופאים רבים. מדינת ישראל, מוצאת לנכון לאסור, בצדק, אדם מבוגר שמעשן ג'וינט, אבל היא סוחרת בסמים מסוכנים מול צרכנים בני שלוש ומעלה. היקף הסחר והאינטרסים הכלליים המעורבים בשיווק הממוסד של הסמים הנרקוטיים הללו עולה על כל דמיון.
מישיבות הכנסת השונות בנושא עולה כי בערך כל ילד ששי או שביעי משתמש בסמים מסוג רטלין או קונצרטה. לצד הסחר החוקי בסמים הללו הפך הסחר המשני והשוק השחור לתופעה מוכרת. הרטלין מותרת בשימוש אבל אסורה בהסנפה מטעמים מובנים. במהלך מעורבות אישית שהייתה לי עם נרקומנים המשתמשים בסמים סינטטיים – מתדון, אדולן וכו' – הכרתי מכורים שנהגו לפורר רטלין, או תרופות מסוג קלונקס ודומיהן, ולהסניף אותן דרך האף. נוצר מצב מוזר לפיו התרופה כשלעצמה מותרת בשיווק אבל אופנים מסוימים של השימוש בה אסורים בחוק. בנוסף יש להדגיש כי החלק הארי של המחקרים על התרופות הללו נערך על-ידי יצרני התרופות עצמם, הנגועים מן הסתם באינטרסים כלכליים עד צוואר.
על כל פנים, אין ספק שמערכת החינוך והמדינה על מוסדות הרווחה והבריאות שלה נכנסו באופן עמוק לשוק הסמים, כשהמורים הפכו למשווקים העיקריים של הסם, ואל מול הורים חסרי אונים ההצלחה מובטחת.
תופעות הלוואי
רוב בעלי העניין התומכים במתן רטלין לילדים טוענים כי התרופה בטוחה לשימוש. טווח הבעיות המטופלות באמצעות רטלין הורחב והוא כולל קשת רחבה של בעיות הנכללות בשם 'בעיות קשב וריכוז'. תרופה שאושרה בעבר במשורה, רק לבעיות קשב וריכוז הנובעות במישרין מהיפראקטיביות, הפכה לגלולת הקסם הגואלת, הניתנת כמעט עבור כל בעיה מינורית ללא בקרה וריסון מספקים. הקלות הבלתי נסבלת בה מסממים את ילדינו מחייבת הכרה בתופעות הלוואי של התרופה. מתברר שהרטלין ואחיותיה משווקות כדי לפתור בעיות קשב וריכוז, אך הן יוצרות לא מעט בעיות קשות אחרות. באותה ישיבה של הוועדה למלחמה בנגע הסמים, נמסרו עדויות של משתמשים וותיקים. באחת העדויות מספר המשתמש על 'טיקים' בעיניים, על התפרצויות זעם בלתי נשלטות, ועל תלות כרונית בתרופה. הורים מספרים על הגדלת המינונים ועל תופעות לוואי קשות המזכירות תופעות מוכרות מעולמם של הנרקומנים. נימלול, תחושה של גרד, פגיעה בלב ובמערכת כלי הדם, פגיעה בכבד, פגיעה במוח כתוצאה מחוסר איזון בוויטמינים מקבוצת B, מניה ומצבים פסיכוטיים, הזיות, פגיעות נוירולוגיות המתבטאות בתנועות לא רצוניות של הפה, הרגליים והידיים, ירידה דרמטית במשקל ונזקים למערכת העיכול, סחרחורות, פריחות, בעיות התמכרות, חוסר שינה וביעותים ועוד. כל אלו ועוד, מופיעים בספרות המחקר ואפילו בעלון המצורף לתרופה. הילדים שמתחילים לסבול 'מטיקים' ומעוויתות בלתי נשלטות מטופלים בתרופה נוספת בשם רספרדל, הביקוש לעוד ועוד תרופות גדל, ותעשיית האיוולת מתעשרת על חשבון הבעיות שהיא יוצרת לילדים.
'התוצאות מדברות בעד עצמן'
רוב תומכי הרטלין טוענים כי השימוש ברטלין מגביר את הריכוז, משפר את יכולות הלמידה ומיטיב באופן משמעותי את יחסיו של המטופל עם סביבתו ואת התנהגותו. ואכן מחקרים רבים תומכים בטענה זו. ואולם, כל מי שעבד עם משתמשים בסמים יודע שאחת הטענות הרווחות, בעיקר בקרב אמנים משתמשים ואנשי רוח, החל מתימות'י לירי וכלה בקרלוס קסטנדה, היא ששימוש מבוקר בסמים מסייע ביצירה, וביכולות הקוגניטיביות של המשתמש. השפעה זו מוכרת כהשפעה זמנית, כשהאדם מצוי תחת השפעת הסם או בסמוך לצריכתו, והיא נכונה לשורה ארוכה של סמים אסורים, החל במריחואנה וכלה בקוקאין. החוקרת ד"ר נורה וולקאב (Nora Volkow), בחנה את השפעות הסמים והגיעה למסקנה ברורה לפיה, סמי מרץ כמו methylphenidate, מעלים את רמת הדופאמין שהוא כימיקאל חשוב המסייע בין היתר בשיפור היכולת הלימודית והריכוז. ואולם, על אף הממצא החיובי הזה, במחקרה תומכת וולקאב בפיתוח אסטרטגיות חינוכיות בלתי פרמקולוגיות להתמודדות עם ADHD. העובדה ששימוש בסמי מרץ מעלים את יכולת הריכוז נכונה בדיוק כמו העובדה שהסמים הללו, כולל הרטלין, מסייעים בהורדה במשקל. אומנם ישנן דיאטות הנמכרות בשוק השחור בארה"ב, הכוללות שימוש בסמים מסוגים שונים, כולל ספידים. ואכן, מתברר ששימוש מרוכז ומבוקר בסמים אסורים מן הסוג הנ"ל מסייעים בהורדה במשקל, ואולם איש לא חשב שבגלל התועלת המדומה שבירידה במשקל או בריכוז זמני, רצוי לגרום לילדים תלות בסמים מסוכנים. יתר על כן, מתברר כי בעוד בטווח הסמוך לשימוש האמפתמין והממריצים השונים מסייעים לריכוז, הרי שבטווח הארוך הם גורמים בדיוק את ההיפך: תלות והתמכרות, בהייה וחוסר ריכוז, חרדות ותופעות פסיכוטיות ופסיכו פיסיות רבות אחרות, המקשות על התלמיד ועל סביבתו.
דור שלם דורש גמילה, דור שלם דורש הגנה, דור שלם דורש עתיד ועלינו מוטלת החובה להגן על אותו דור. ללוות אותו בתהליכים ארוכי טווח, לשפר את סביבתו החינוכית בבית ובבית הספר, ולסייע לו בדרכו הארוכה ללא קיצורי דרך נרקוטיים.
