הרשימות שהתמודדו בבחירות המקומיות באוקטובר 2013 סיימו את הקמפיין בגרעון מצרפי של 41 מיליון שקל. 10 מיליון שקל מתוך סכום זה שייכים לסיעתו של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. כך מגלה (יום ג', 30.9.14) מבקר המדינה, יוסף שפירא, בדוח על מימון הבחירות המוניציפליות.

על-פי דיווחי הסיעות, הסתכמו הכנסותיהן למימון מערכת הבחירות ב-185.6 מיליון שקל, מתוכם 152 מיליון שקל מימון ממלכתי והיתרה מתרומות. ההוצאות הסתכמו ב-226.7 מיליון שקל. 282 רשימות סיימו את הקמפיין בגרעונות, מתוכן 77 בגרעונות שמעל 100,000 שקל כל אחת.

175 סיעות לא הציגו הסבר שהניח את דעתו של שפירא בדבר המקורות שמהם יכוסה הגירעון, ולכן הוא קבע שעצם קיומו של הגירעון מהווה תרומה בלתי חוקית. חלק מהסיעות הסבירו, כי יכסו את הגירעון באמצעות תרומות העומדות במגבלות החוק, מסרו למשרד המבקר תיאעוד ושפירא אומר שיבדוק בעתיד כיצד פעלו. לעומת זאת, סיעות אחרות מסרו שבכוונת נציגיהן לממן את הגירעון מכספם הפרטי, אך בסכומים העולים על סכום התרומה המירבי המותר על-פי החוק.

שפירא קובע, כי 127 מתוך 1,428 הרשימות שמסרו לו דיווח כחוק, קיבלו תרומות בלתי חוקיות - מתאגידים, במזומן ללא פרטים או מעל לתקרה לתורם בודד (5,000 שקל). עוד הוא אומר, כי 39 סיעות חרגו מתקרת ההוצאות המותרות בסכומים שהגיעו עד ל-4 מיליון שקל.


הוצאות מנופחות לצורך המימון


שפירא מציין, כי 167 רשימות כלל לא טרחו למסור למשרדו דיווח כחוק, ומתוכן 32 שקיבלו מימון ממלכתי - ולכן עליהן להחזירו במלואו. עוד הוא אומר, כי 60% מכלל הסיעות דיווחו לו באיחור, דבר שגרם גם לעיכוב של שלושה חודשים בפרסום הדוח. שפירא מבקש מהכנסת להאריך את זמן הדיווח למשרדו ואת זמן פרסום הדוח שלו, באומרו שלוח הזמנים הנוכחי צפוף מדי. עוד הוא מציין, כי כיום לא ניתן להטיל סנקציה על רשימות שלא זכו באף נציג במועצת הרשות המקומית, והוא גם מבקש להגדיל את הסנקציה המירבית העומדת כיום על 15% מכלל המימון הממלכתי.

511 מתוך הרשימות - דהיינו 35% מכלל אלו שנבדקו - לא ניהלו את חשבונותיהן בהתאם להוראות מבקר המדינה. הדבר התבטא בכך שלא כל ההוצאות וההכנסות נכללו בחשבונות; לא הוצאו קבלות בגין תרומות; בוצעו תשלומים במזומן בסכומים העולים על המותר; לא נפתחו חשבונות בנק מיוחדים למערכת הבחירות; בוצעו תשלומים והתקבלו תרומות שלא באמצעות החשבונות הייעודיים; חסרו הזמנות והתקשרויות בכתב הנוגעות להוצאות שסכומן הכולל עולה על 2,000 שקל; לא נערכו הסכמים בכתב לגבי הלוואות; ולא נשמרו העתקי צ'קים והעברות בנקאיות שהתקבלו כתרומה.

שפירא מוסיף, לאחר שורה של דוגמאות להוצאות תמוהות (ראו מסגרת): "אני רואה בחומרה רבה את הניסיונות לעשות שימוש במימון ממלכתי לצרכים שאין להם קשר למערכת הבחירות... נטל ההוכחה כי אכן המדובר בהוצאות שהוצאו אך ורק בקשר לבחירות, מוטל על כתפי הסיעה, וכל ספק שיתעורר בעניין זה יפורש באופן שלא יאפשר את כיסוי ההוצאה מהקופה הציבורית... להבא לא אכיר בהוצאות בגין אוכל וכיבוד ששיעורן עולה על מחצית מכלל הוצאות הסיעה".

בביקורת נמצא עוד, כי קיימת תופעה של הוצאות "מנופחות", אך ורק כדי לקבל מהמדינה את מלוא סכום המימון הממלכתי בגין מספר המנדטים שקיבלה סיעה ועל-מנת שלא יהיה צורך להחזיר עודפים כלשהם לאוצר המדינה. עוד נמצאו מקרים בהם דווחו הוצאות לטובת ספקים בעלי זיקה או קרבה משפחתית לנציגי הסיעה, או הוצאות שכר בסכומים גבוהים לנציגי הסיעה עצמם או לקרוביהם, באופן המעורר ספק האם ניתן לסיעה שירות בשווי ההוצאה הנטענת או אף שירות ממשי כלשהו.


כסף ציבורי לכיסי קרובים


שפירא מוסיף: "נוכח העובדה שהוצאות בחירות של סיעות ישולמו לרוב מהקופה הציבורית או מכספם של אנשים פרטיים המבקשים לתמוך בהתמודדות הסיעות בבחירות, ובמיוחד כאשר מדובר בהוצאה לטובת גורם המקורב לסיעה או בספק שהינו קרוב משפחה, נדרשות ראיות חזקות במיוחד על-מנת לשכנע כי העסק או הספק אכן מתמחה במתן השירות הנטען וכי ניתן שירות לסיעה בשווי ההוצאה הנטענת ובקשר לבחירות שיש בו כדי לבסס הכרה בהוצאה ולהצדיק את מימונה מכספי ציבור.

"בנסיבות אלה, ובייחוד כשקיימת זיקה או קרבה משפחתית בין הספק לבין מי מנציגי הסיעה או מועמדיה, מוטל על הסיעה נטל כבד להצדיק הכרה בהוצאה הנטענת... בהעדר תיעוד כאמור, ההוצאות האמורות לא יוכרו כהוצאות בחירות. עוד ייקבע לגבי אותן סיעות אשר כללו הוצאות אלה כי ניהלו חשבונותיהן שלא לפי הנחיותי ולפיכך הדוח על חשבונותיהן אינו חיובי".

תופעה נוספת עליה עומד שפירא היא תשלום תמורה לספקים ונותני שירות, על-פי תוצאות הבחירות לרבות תשלום בונוס, או לחלופין, הפחתה מסכום התמורה שנקבעה מראש. הוא מדגיש: תוצאות הבחירות כשלעצמן אין בהן כדי לשנות את שווי השירות או המוצר שסופק לסיעה, ולפיכך מצאתי לנכון שלא להכיר בהוצאות בגין תשלום דמי הצלחה לספקים ונותני שירותים, והוצאות אלה הופחתו מכלל הוצאות הבחירות של הסיעה".

שפירא מוסיף ומזהיר: "להבא, סיעה אשר תדווח באיחור על הוצאה מהוצאותיה תסתכן בכך שלא רק שתישלל ממנה יתרת המימון המגיעה כאמור אלא שההוצאה עצמה לא תוכר כהוצאת בחירות; זאת, אלא אם תצליח הסיעה להרים נטל שכנוע כבד במיוחד הן לגבי אמיתות ההוצאה והתמורה שהתקבלה בגינה והן לגבי תום הלב שבאי-דיווח ההוצאה בזמן אמת ובהתאם להוראות החוק וההנחיות.

הוגשו תצהירים שקריים

"...יש לראות בחומרה סיעות אשר הגישו למשרדי תצהיר חתום בידי נציגי הסיעה בדבר שלמות הרישומים, אשר מצאו לנכון לטעון לפתע במהלך הביקורת ובניגוד גמור לנאמר בתצהיר, כי חלק מהוצאותיהן לא נכללו בדיווחיהן למשרדי. יצוין כי בחוק העונשין קבועה סנקציה פלילית בגין הגשת תצהיר שקר".

עוד קובע שפירא, כי בעתיד על סיעה - אשר יו"ר ועדת הבחירות קבע שנהנתה מפרסום ששולם מקופת העירייה - להשיב לעירייה את עלות הפרסום. אחרת ייקבע לגביה, כי קיבלה תרומה אסורה מתאגיד, והיא תיקנס על כך.

שפירא גם עומד על התופעה, בה 27 סיעות שמועמדיהן זכו בתפקיד ראש הרשות, לא הגישו דוחות למשרדו או הצהירו שלא היו להן הוצאות - דבר שהוא בלתי סביר. אולם מאחר שהן זכו בפחות מחצי מנדט, הן לא זכאיות למימון ממלכתי - ואין לו דרך להעניש אותן. לכן מציע שפירא לקבוע, כי מועמד יוכל לכהן כראש הרשות המקומית, רק אם הסיעה בראשה עמד זכתה במנדט אחד לפחות. באופן זה ניתן יהיה להבטיח קיומה של ביקורת על התנהלות ראש הרשות והסיעה, ובמידת הצורך - להטיל סנקציה כספית בגין קביעת דוח שאינו חיובי על התנהלות שאינה תקינה של סיעתו.