סוגיית המענק בסך 2 מיליון דולר לאיריס בראל, לשעבר מנכ"ל סטימצקי, בעקבות מכירת השליטה ברשת לידי ג.יפית (יפית גרינברג) הגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. בראל פנתה לבית המשפט, בבקשה למנות בורר שיכריע במחלוקת בינה לבין סטימצקי.
לדברי בראל, בשנת 2011 נחתם הסכם בינה לבין קרן מרקסטון - הבעלים הקודמים של סטימצקי - ולפיו היא תהיה זכאית למענק של מיליון דולר עם מכירתה שליטה. שנתיים לאחר מכן עודכן ההסכם והסכום הוכפל. לדבריה, סטימצקי אף ביצעה הפרשה בספרים למענק זה, והדבר הועבר לעיון רוכשי החברה במסגרת בדיקת הנאותות לפני הרכישה.
לטענת הראל, לאחר שביולי השנה נמכרה השליטה בסטימצקי, קמה לה הזכאות לתשלום המענק על-פי המוסכם, אך גרינברג סירבה לשלם את המענק בנימוק שבראל אינה עומדת בתנאים הקבועים בהסכם. לדבריה, סטימצקי גם סירבה לפנות לבוררות, בנימוק ש"טרם בשלה העת לפתוח בהליכים לעניין זה". החברה גם העלתה טענות באשר לתוקפו החוקי של ההסכם, תוך שהיא מערערת על תקפות אישור הדירקטוריון או על חתימת נציגי הדירקטוריון על המסמך.
לדברי בראל, באמצעות עוה"ד שמוליק קסוטו וגדעון רובין, בתגובה לפנייתה בבקשה לפנות במשותף לראש לשכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר, הודיעה סטימצקי שלא קיים הסכם בוררות תקף, ועל כן בוודאי בשלב זה אין כל מקום לצעד כזה. זאת, למרות קיומה של תניית בוררות בהסכם.
בראל טענה במכתבה באוגוסט לאייל גרינברג, מנכ"ל סטימצקי (בנה של יפית גרינברג), כי הצליחה להשיג לסטימצקי הסדר חוב מול ספקי החברה הכולל "תספורת" של 30% מחובות החברה. אולם לאחר סיום ניצול קשריה העסקיים לצורכי הרוכשים, חל מהפך בהתנהגות אליה והוחל בכרסום בסמכויותיה ובריקון תפקידה מתוכן. לדבריה, היא זכתה ליחס בוטה ומשפיל, נאמר לה מפורשת ש"איננו זקוקים לך" והיא נתבקשה לפנות את חפציה מחדרה ולמעשה פוטרה מתפקידה.
בנוסף לתשלום, דרשה בראל באותו מכתב לשלם לה 500,000 שקל בגין חמישה חודשי הסתגלות, 292,000 שקל בגין מענק חלקי עבור 7 חודשי עבודה ו-84,000 שקל בגין פדיון ימי חופשה צבורים ודמי הבראה.
בתגובת באי-כוחה של סטימצקי נאמר, כי בראל התפטרה מרצונה ולכן אינה זכאית למענק, ואין ברשותה הסכם חתום המאשר מענק של 2 מיליון דולר. בראל מואשמת במכתב זה בהפרת חובת הסודיות והנאמנות. במכתב נאמר, כי דרישתה לתשלום 8 מיליון שקל לאחר שהחברה ניצלה מהליך בטוח של פירוק לאחר שהגיעה לעברי פי פחת תחת ניהולה, יש בה מידה בלתי מבוטלת של עזות מצח וחוסר תום לב.
לטענת סטימצקי, בראל נהגה ללוות מהחברה הלוואות מעת לעת מבלי שנמצא אישור מתאים, כמו גם הסכמים המעגנים את תנאי החזרי ההלוואות, וכי היא טרם השיבה הלוואה בסך 300,000 שקל. עוד טענה, כי בראל הורתה בינואר השנה לשלם לה בונוס של 500,000 שקל במועד בו היה חשש ממשי שסטימצקי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי ספקיה ולמעשה הייתה חדלת פירעון.
