פיצוץ פלילי ברכב אינו תאונת דרכים לעניין פיצוי למי שנפגע בו. כך קובעת (יום ה', 20.10.14) שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה,
יעל וילנר.
ג'לאל סילאוי נפצע במאי 2009 מפיצוץ של מטען שהוטמן במכוניתו, לדבריו - בשל טעות בזיהוי. הוא תבע את חברת הביטוח שירביט, בטענה שמדובר בתאונת דרכים, אך וילנר דחתה את תביעתו.
לדברי וילנר, "לא מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי בין השימוש ברכב על-ידי התובע לבין פגיעתו כתוצאה מהפעלת מטען החבלה. מבחן 'השכל הישר' מחייב את המסקנה כי נזק הגוף אשר הוסב לתובע אינו תוצאה של 'סיכון תחבורתי' (אין מחלוקת כי ההפעלה לא הייתה קשורה להתנעת הרכב), או תוצאה של סיכון אופייני הטמון ברכב מעצם טיבו וטבעו. כך, גם הנזק אינו תוצאה של שימוש אופייני בדרך בכל מובן שהוא.
"הסיבה לקרות הנזק היא התפוצצות מטען החבלה אשר הונח ברצפת הרכב מרחוק. התפוצצות זו אינה אינהרנטית לשימוש הרגיל ברכב, ככלי תחבורה. פיצוץ מטען החבלה גרם לפגיעתו של התובע 'רק במונחים של הימצאות הניזוק ברכב מבחינת הזמן והמקום', אך לא מכל סיבה אחרת הקשורה לסיכון התחבורתי של הרכב. במובן זה, בעת הפיצוץ היה הרכב מבחינת התובע כ'זירה' בלבד".
וילנר גם דחתה את טענתו של סילאוי, לפיה מלכוד מכוניות הפך למכת מדינה. ראשית, היא מעירה, אין היא בטוחה שטענה זו נכונה עובדתית. שנית, "הרי יהא זה מרחיק לכת עד מאוד לקבוע כי האדם מן הישוב הנכנס לרכבו צריך לצפות שתוך כדי נסיעתו יופעל ברכבו מטען חבלה, כחלק מהסיכון התחבורתי הגלום בשימוש ברכב".
לצד זאת מוסיפה וילנר, כי "המגמה הבולטת בפסיקת בית המשפט העליון היא מתן פרשנות מצמצמת להגדרת תאונת דרכים וקירובה להגדרה הפשוטה והיום יומית, כפי שהיא שגורה בלשון בני האדם... חוק הפיצויים אינו נועד לשמש אכסניה לנפגעי אירועים פליליים. מטרתו של החוק היא להעניק פיצוי למי שנפגע בתאונת דרכים, פשוטה כמשמעה; זו אשר סיכון תחבורתי ביסודה ולא פעילות עבריינית". סילואי יוצג בידי עו"ד א' גולדבלט, ושירביט - בידי עו"ד ח' הבר.