התשלום תמורת המים הוא מחיר ולא מס, ולכן אין צורך באישור פרלמנטרי לקביעת תעריפיו. כך קובע (יום ב', 13.11.14) בג"ץ בהרכב מורחב בן שבעה שופטים.
הסוגיה התעוררה בעקבות הקמת תאגידי המים העירוניים, אליהם הועבר הטיפול באספקת המים הביתית. ההבדל המעשי בין מחיר למס הוא, כאמור, בשאלת הסמכות לקבוע אותם. בעוד שרק הכנסת (במליאתה או באחת מוועדותיה) מוסמכת להטיל מס או תשלום חובה אחר, הרי שתשלום תמורת מוצר או שירות נקבע בידי מי שמספק אותו, ובמקרה הנדון - תאגידי המים.
השופט
אליקים רובינשטיין, שכתב את דעת הרוב, אומר שהגיע למסקנה שמדובר במחיר בשל שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא הרקע להקמת תאגידי המים, רפורמה שביסודה עמד המעבר מתשלום חובה לתשלום של מחיר:
להוציא מידי הפוליטיקאים
"הרפורמה במשק המים באה לאחר כשלים חמורים באופן שבו התנהל משק המים על-ידי חלק ניכר מהרשויות המקומיות בישראל. כך לדוגמה, נדרס לא אחת ברגל גסה עקרון המשק הסגור, שנדרש לניהול תקבוליהם של תשלומי המים והביוב ברשויות המקומיות, אשר בגלגולם הקודם היו תשלומי חובה במהותם.
"...עקרון העלות הריאלית בתכליתו מהוה שינוי חשיבה ויישום מדיניות כלכלית מצד המחוקק, כמרכיב עיקרי ברפורמה במשק המים. זאת - על-ידי קביעת מערכת כללים לחישוב העלויות הממשיות, באופן המכסה את סך העלויות הנדרשות לצורך אספקת המים מטעם תאגידי המים, הספקים המקומיים ומקורות, ותוך מתן שירות נאות לצרכנים והשקעה בתשתיות, ולמען התנהלות עצמאית מבחינה עסקית במשק מים סגור באופיו.
"...היה טעם בהעברת הסמכויות לקביעת תעריפי המים והביוב מתקינה בידי שרים, בכפוף לאישור ועדת הכספים של הכנסת - לידיו של גוף מקצועי ריכוזי, אשר יוכל לתת מענה מהיר לעלויות המשתנות. העברת הסמכות לגוף מקצועי ארצי ה'כבול' לעקרון העלות הריאלית, אמורה - מבלי לפגוע - לנטרל לחצים פוליטיים, אשר בעבר הקנו למגזרים כאלה ואחרים הנחות מפליגות בתשלומי המים והביוב תוך אי-שויון כלפי הכלל".
"מן המחיר ניתן להימנע"
היסוד השני הוא, שמס הוא תשלום כפוי, בעוד מחיר כפוף לשימוש במוצר או בשירות: "המס נכפה, המחיר הוא תמורת רכישה של שירות או מצרך; המס אינו ניתן לבחירה, אך מן המחיר ניתן להימנע אם אין רוכשים את המצרך והשירות. ונאמר כבר כאן, אם יאמר האומר, היש מי שיוכל לחיות בלי מים, ובחברה מתוקנת גם בלא ביוב? אף אנו נענה, כי עדיין יכול הוא למעט או להרבות בצריכת המים".
המשנה לנשיא
מרים נאור והשופטים
אסתר חיות,
נעם סולברג ו
ניל הנדל הסכימו עם רובינשטיין. השופטים
סלים ג'ובראן ו
יורם דנציגר סברו שמדובר בתשלום חובה המצריך את אישור הכנסת. את העותרים ייצגו עוה"ד אלי אליאס, נועה בן-אריה, אחיקם שוסטר וגלעד ברנע; את המדינה ייצגה עו"ד שושי שמואלי; ואת מקורות - עו"ד דפנה פישר.
