האלוף גדי אייזנקוט מחטיבת גולני, אשר בלט במיוחד במהלך מלחמת לבנון השנייה בזכות קריאתו המפוכחת על המצב - ובשנת 2011, כשהתעקש שלתפקיד הרמטכ"ל ימונה
בני גנץ - נבחר (יום ו', 28.11.14) כרמטכ"ל ה-21 של צה"ל. ההודעה הרשמית נקבעה להימסר במוצאי שבת.
מקור בכיר במשרד הביטחון אמר כי שר הביטחון, משה יעלון וראש ה
ממשלה בנימין נתניהו שוחחו עם אייזנקוט הבוקר ומסרו לו את החדשה.
אייזנקוט, 54, עמד בראש אגף המבצעים במטכ"ל ובראש פיקוד צפון, ושימש במשך ארבע השנים האחרונות כסגן ראש המטה הכללי - תפקיד מרכזי בדרך לראשות הצבא.
בשנת 2010 הוא היה אחד מכמה קציני צבא בודדים שראו את מסמך הרפז - מסמך יחסי ציבור שמטרתו הייתה להכפיש את הרמטכ"ל באותה העת,
גבי אשכנזי, אך למעשה נכתב על-ידי
בועז הרפז, איש המזוהה עם אשכנזי ואשתו רונית.
אייזנקוט, שהחזיק ברשותו את המסמך אך לא התריע על כך לרשויות החוק, נוקה בשנת 2011 על-ידי היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, כדי שיוכל לשמש כסגן ראש המטה הכללי.
אייזנקוט, בנו של כורה נחושת, נולד בטבריה וגדל באילת. הוא פגש את אשתו, חנה, במועדון שיט ציבורי בעיר הנמל הדרומית, כאשר שניהם היו בבית הספר התיכון, וכיום הם הורים לחמישה.
בנובמבר 1978, הוא התגייס לגדוד 51 של חטיבת גולני, שם בסופו של דבר פיקד על מחלקה. עם זאת, הוא מעולם לא ראה את עצמו כחבר של קבע בצבא. "בכל שנה חשבתי שאני רוצה להפסיק אבל אז חתמתי לשנה נוספת ועם הזמן זה הצטבר ל-33 שנים במדים", הוא אמר למקומון אילתי בשנת 2011.
לאחר ששירת כמפקד פלוגה במלחמת לבנון הראשונה וטיפס במעלה סולם הדרגות, הוא התמנה למפקד חטיבת גולני בשנת 1997, כשנכנס לנעליו של קודמו האגדי, ארז גרשטיין, שנהרג מאוחר יותר בלבנון.
שלא כמו כמה מקודמיו, הוא מעולם לא שירת ביחידה מיוחדת והוא לא מחזיק בעיטורי שבח מסווגים על גבורה. במהלך השנים, עם זאת, הוא עשה לעצמו שם כקצין ומפקד קר רוח, הוגן ונבון.
ביום הראשון של מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, ברגע שהיה ברור שישראל איבדה שמונה חיילים, וכי שניים נחטפו ללבנון, אייזנקוט היה אחד מהאנשים היחידים בחדר המטה הכללי ששמרו על קור רוחם. "אנחנו לא יכולים פשוט להיכנס לקרב ראש בראש ולפעול מתוך כעס," הוא אמר, על-פי דיווח בספרם של יואב לימור ועפר שלח "שבויים בלבנון".
ראש המטה הכללי דאז, רב-אלוף
דן חלוץ, לא הסכים. הוא רצה להגיב "ועכשיו". השניים, למעשה, לא הסכימו יותר מדי ביניהם לאורך המלחמה בת 34 הימים. אייזנקוט, אז ראש אגף המבצעים, רצה בגיוס מוקדם של כוחות קרקע ממערך המילואים ויצא נגד ההחלטה לכניסה אגרסיבית התקפתית לעומק שטח לבנון בסוף השבוע האחרון של המלחמה. עם זאת, הוא וחלוץ נשארו קרובים וכאשר שר הביטחון,
עמיר פרץ, נפרד מהמפקד היוצא של המטה הכללי לאחר המלחמה והודה לו על שאפשר לקצינים להביע את דעתם, חלוץ ענה, לפי אותו הספר: "מה קצינים? רק קצין אחד". הוא התכוון לאייזנקוט.
בשנת 2011, שר הביטחון דאז
אהוד ברק, אשר בחר באייזנקוט כנספח הצבאי שלו בעת שכיהן כראש הממשלה בשנת 1999, ביקש למנות אותו לרמטכ"ל לאחר שההעדפה הראשונה שלו, האלוף
יואב גלנט, נדחה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. "אני מרגיש שאני בשל ומוכן להיות ראש המטה הכללי, אבל הדבר הנכון עכשיו, לצה"ל ולמדינת ישראל, הוא גנץ", ציטט אותו אז עיתון מעריב. המחווה הג'נטלמנית שלו נעשתה, ככל הנראה, בזכות הוותק הגבוה יותר של גנץ.
ארבע שנים מאוחר יותר, כאמור, יעלון החליט כי אייזנקוט הוא הדבר הנכון ביותר להנהגת הצבא.
הוא יעמוד בתפקידו בפני מצב של חוסר ודאות מתמדת וחיכוך תכוף בגבולותיה של ישראל, לאחר שקבוצות איסלאמיות סוניות קיצוניות התבצרו בשנים האחרונות ברמת הגולן הסורית ובחצי האי סיני וחמאס עומד בראש השלטון בעזה. חיזבאללה בלבנון, כך נראה, נע אף הוא לעבר עמדה התקפית יותר מול ישראל, ואירן, לאחר שנים של תמרון זהיר, מיצבה את עצמה כקרובה מתמיד לנשק הגרעיני הנכסף.
במהלך השנים הוא היה זהיר מאוד מלהביע את עמדתו בעניינים פוליטיים או בעניין הצורך הדחוף, אם בכלל, בפעולה צבאית נגד התשתית הגרעינית של אירן.
כשנשאל בשנת 2011 בעיתון
ידיעות אחרונות אם הוא חש כי ישראל יכולה להמשיך לשגשג בגבולות 1967, הוא אמר שזה לא נכון עבור איש צבא לדבר על פוליטיקה וכי העבודה של הצבא היא פשוטה, "לתת לדרג המדיני שקט ויכולת לקבל החלטות מתוך עמדה של כוח".
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
