ח"כ
חנין זועבי הגדישה את הסאה בהתבטאויות שהביאו את ועדת האתיקה להשעותה לחצי שנה. כך אומרת (יום ג', 10.2.15) נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור.
בג"ץ פרסם את נימוקיו לדחיית עתירתה של זועבי נגד השעייתה, לאחר שטענה שחוטפי שלושת הנערים אינם טרוריסטים וקראה לפלשתינים להטיל על ישראל מצור במקום לנהל איתה מו"מ. העתירה נדחתה לפני חודשיים, בשל קוצר הזמן עד לסיום ההשעיה, ברוב דעותיהם של נאור,
אליקים רובינשטיין,
אסתר חיות ו
חנן מלצר, בעוד השופט
סלים ג'ובראן סבר שיש לקבל את העתירה.
תחילה דנה נאור בשאלה האם דברים של חבר כנסת יכולים להוות עבירה אתית, לנוכח החסינות המהותית העומדת לו. מסקנתה חיובית, אם כי היא מדגישה שיש לעשות שימוש מצומצם מאוד בכלים האתיים במקרים כאלו. לצד זאת, אומרת נאור, ועדת האתיקה מוסמכת לטפל בדברים כמו אלו של זועבי, משום שהם עלולים לפגוע באמון הציבור בכנסת ולפיכך - להוות עבירה אתית.
זו לא ביקורת על הממשלה
נאור קובעת: "אין מדובר בענייננו בדברי ביקורת על מדיניות הממשלה בעת לחימה, ואף אין מדובר בדברי ביקורת על חקיקה בכנסת או על מהלכים פוליטיים אחרים של הרוב. חומרת הדברים מתעצמת בהתחשב בעיתוין של התבטאויות העותרת, ימים ספורים לאחר חטיפת הנערים, כאשר גורלם לא נודע, ובעיצומו של מבצע 'צוק איתן'. נוסף על כך, יש להתחשב בהשפעה המצטברת של התבטאויות העותרת, אשר פורסמו בסמיכות זמנים. במקרה הנוכחי - על מכלול נסיבותיו - הגדישה העותרת את הסאה". דברי תמיכה בטרור עלולים לפגוע בצורה קשה באמון הציבור בכנסת ותדמיתה, מוסיפה נאור.
נאור נמנעה מלהתערב גם במשך ההשעיה, למרות שהייתה חסרת תקדים, במידה רבה משום שמשמעותה המעשית רוככה לנוכח העובדה שרובה חלה בתקופת פגרת הקיץ, ובדיעבד - גם בתקופת פגרת הבחירות.
חיות אומרת: "
חופש הביטוי הפוליטי של נבחר ציבור, וגם של נבחר ציבור המייצג קבוצת מיעוט, איננו מוחלט וכמו כל זכות חוקתית אחרת הוא יחסי ואין מדובר בחירות המשוחררת ממגבלות כלשהן. כחברתי אני סבורה כי במקרה דנן חצו התבטאויותיה של העותרת את הגבול ואת התחום הראוי להגנה בשם חופש הביטוי הפוליטי, גם בהינתן העובדה כי היא מייצגת קבוצת מיעוט בחברה הישראלית.
"...חשוב להדגיש כי התבטאויות, ובוודאי התבטאויות של נבחרי ציבור, אשר יש בהן משום ביקורת ואפילו ביקורת חריפה ביותר על מדיניות הממשלה הינן לגיטימיות לחלוטין והוא הדין לגבי התבטאויות המדגישות את סבלו של הצד השני לסכסוך והמגלות אמפתיה והבנה לאותו הסבל... אלא שהתבטאויותיה של העותרת אשר בגינן ראתה ועדת האתיקה לנקוט סנקציות נגדה חרגו, כאמור, לחלוטין מן הקטגוריה הלגיטימית הזו גם אם מביאים בחשבון את הזהירות המיוחדת שיש לנהוג בה כאשר מדובר בחופש ביטוי פוליטי של נבחר ציבור המייצג קבוצת מיעוט".
לא גבולות חופש הביטוי
רובינשטיין אומר: "זועבי באה ממיעוט בישראל - ויש מקום לפרשנות הנותנת לכך משקל ומרחיבה את גדרי הסבלנות והסובלנות; אך במקרה דנא פשוט גדשה הסאה. וכמובן, הדבר מועצם על-ידי העיתוי, בימי החיפוש אחר הנערים בשעה שקול הבכי של אמותיהם ואבותיהם נשמע, ובימי לחימה קשה - תוך שמשמיטה חברת הכנסת כל בסיס משותף שיש וצריך להיות לציבור הישראלי כולו, בלא הסבר שאפשר ולוא בדוחק לראותו כמתקבל על הדעת.
"...הנושא שלפנינו אינו גבולות חופש הביטוי, שמדינת ישראל נמצאת ברמה גבוהה מאוד שלו כעולה מפסיקתו של בית משפט זה - וכשלעצמי מסופקני אם סוג דברים כזה שביסוד הפרשה שלפנינו היה עובר אפילו במדינה המצויה בשיא חופש הביטוי כמו ארה"ב, לפי התיקון הראשון לחוקתה. הנושא הוא הבסיס הרעיוני המשותף - או צריך להיות משותף - לכל חברי הכנסת, ושבהיעדרו אין תקומה".
מלצר קובע בחריפות רבה עוד יותר, כי זועבי הפרה את התחייבותה לשמור אמונים למדינת ישראל, פגעה במעמדה כנאמן הציבור וחרגה ממחויבותה לשמור על כבוד הכנסת. את זועבי ייצגו עוה"ד חסן ג'בארין, דן יקיר ומאיסאנה מוראני, ואת הכנסת - עוה"ד
איל ינון וגור בליי.
