עו"ד ארז בר-צבי מהסניגוריה הציבורית כנראה חושב שכל שופט צריך להפסיק הכל כאשר הוא נכנס לאולמו ולעסוק רק בו. זהו לפחות הרושם העולה מהחלטתו של סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה דרורי.
בר-צבי מייצג קשישה המואשמת בהריגת קשישה אחרת. ב-12.2.15 בשעה 12:00 הוא נכנס לאולמו של נשיא המחוזי,
דוד חשין, בו ישבו גם דרורי והשופט
עודד שחם בתיק פשעים חמורים. בר-צבי דרש שמרשתו תשוחרר לאלתר, משום שלטעמו היא עצורה 4.5 שעות שלא כדין: דרורי האריך את מעצרה שלא בפניה, למרות שבר-צבי עצמו נכח באולם.
חשין קבע, שבר-צבי יואיל לחכות: ההרכב דן באותה שעה בעניינם של נאשמים המצויים במעצר מזה שנתיים וזה דחוף יותר. בר-צבי - הנסער, מותר להניח - יצא מבית המשפט ברחוב צלאח א-דין ושם את פעמיו לבית המשפט העליון. שם נכנס בשעה 14:00 לאולם בו ישב השופט
נעם סולברג כחבר בהרכב והגיש ערעור על החלטתו של דרורי. גם סולברג קבע שעליו לחכות, התפנה לערעור עם סיום הדיונים ב-15:45 והחליט שאין טעם לדון בו. ראשית, דרורי עצמו קבע שישמע את בר-צבי בשעה 16:30. שנית, ממילא אי-אפשר ללכת לעליון לפני שיש החלטה של המחוזי.
"הפלא ופלא: גם כבוד השופט סולברג וגם אני היינו בהרכבים כאשר עו"ד בר-צבי ביקש שיטופל עניינה של מרשתו", כותב דרורי בהחלטתו מאותו יום. בנסיבות שצוינו לעיל, הוא ממשיך, החלטתו של חשין לקבוע את הדיון ל-16:30 היא נכונה וסבירה - ועובדה שגם סולברג לא מצא לנכון להתפנות מכל עיסוקיו ולדון בערעורו של בר-צבי.
את הבקשה לגופה דחה דרורי: בר-צבי "לא הביא כל אסמכתא שהיא שבית משפט כלשהו במדינה כלשהי שחרר מי שהוגש נגדו כתב אישום על הריגה והצתה, מבלי לדון לגופו של עניין, רק בגלל שבמשך 4.5 שעות המעצר נחתם על-ידי שופט שלא בנוכחות המשיבה, אך בידיעתו ובנוכחותו של הסניגור". הוא קבע שהטיפול בתיק יימשך במסלול הרגיל שאחרי הגשת כתב אישום.
