שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
רם וינוגרד, דחה (5.3.15) בקשה לתביעה ייצוגית ב-2 מיליארד שקל נגד
בנק הפועלים, בנק דיסקונט, הבנק הבינלאומי, בנק מרכנתיל ובנק איגוד.
הרצל ברק טען בתביעתו, כי הבנקים גובים שלא כדין עמלה בעת חידושה של הלוואה. הוא התייחס ל"הלוואות בלון" - כאלו הניטלות עד למועד בו צפויה הכנסה שתאפשר לפרוע אותן - אשר לא נפרעו במועד והוארכו. לטענתו, מדובר בהמשך של אותה הלוואה ולכן אין הבנקים רשאים לגבות עמלה - שכן התעריפון המחייב קובע שלא תיגבה עמלה בעת "חידוש אשראי".
וינוגרד קיבל את עמדת הבנקים, לפיה לא מדובר בחידוש אשראי אלא בהלוואה חדשה, שתנאיה גרועים יותר מבחינת הלקוח משום שלא עמד בפרעון ההלוואה המקורית. "העמדת הלוואה חדשה אינה בגדר 'חידוש האשראי'. כל חוזה הלוואה הוא חוזה בפני עצמו, ומשהסתיימה התקופה החוזית פקע החוזה וכל שנותר הוא ההפרה שעניינה באי-תשלום על-פי ההסכם. העמדת הלוואה חדשה לצורך פרעון ההלוואה הקודמת היא בבחינת הקמת אשראי חדש", קובע וינוגרד.
לדברי וינוגרד, מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתה של העמלה. מאחר שהעמדת הלוואה חדשה כרוכה בביצוע מחודש של בחינת הסיכון ובדיקת מצבו הכלכלי של הלקוח, הרי שהבנק סופג עלויות נוספות והגיוני שהלקוח יידרש לכסות אותן. ברק ביקש לקרוא לתוך חוזה ההלוואה תניות שאינן קיימות בו, וכשל לחלוטין בפרשנותו לתעריפון - מסכם וינוגרד.
בפיו של וינוגרד ביקורת קשה על אופן ניהול ההליך בידי ברק ובאי-כוחו, עוה"ד אביב ברנט ואביעד כהן. לדבריו, התביעה הסתירה פרטים מהותיים על יחסיו של ברק עם הבנקים, ולא ניתן לומר שמדובר בהשמטה בטעות שכן ברק עצמו היה מנהל סניף בנק שנים רבות. עוד הוא אומר, כי ברק העלה טענות חדשות בסיכומיו, תוך הרחבת חזית אסורה ותוך הפרת ההסכמות הדיוניות בין הצדדים. וינוגרד חייב את ברק בתשלום הוצאות בסך 70,000 שקל, בציינו שהיה עליו לסגת מתביעתו כבר בהליך המקדמי.
את דיסקונט ומרכנתיל ייצגו עוה"ד בעז פייל, נועה אפיק וטליה בן-ששון גורדיס; את בנק הפועלים ובנק איגוד ייצגו עוה"ד יואב הירש, גלית פליישר ורוני מונק; ואת הבינלאומי -עוה"ד פנינה מור-גלוזמן וגילי שטיינרייך.
