מערכת התחבורה הציבורית במזרחה של ירושלים, הינה מפגרת ובלתי יעילה, פרי באושים של ירושה מתקופת השלטון הירדני של 19 שנים שקדמו למלחמת ששת הימים. השרות למזרחה של ירושלים ניתן על-ידי כ-17 חברות שונות המשרתות יחד כ-100,000 נוסעים יומיים.
עורכת דין
איריס ברקת לשעבר סגנית הממונה על התחבורה הציבורית מבהירה: "לכל שכונה יש שירות הניתן על-ידי חברה מקומית שמעולם לא התמודדה במכרז על מתן שירות זה. כל צי האוטובוסים (כ-400 כלי רכב רובם מיניבוסים), אינו נגיש לחלוטין לנכים וגם כל מתקני התחנות ומסופי האוטובוסים אינם נגישים.
מצב עניינים זה, הוא הפרה בוטה של החוק ואפליה חמורה כנגד תושבי מזרח העיר. בעוד שבכל 50 ערי ישראל מתקיימת תחבורה עירונית מונגשת, בירושלים המזרחית מרשה,
משרד התחבורה, לעצמו "לצפצף" על החוק.
במערב ירושלים פועל שירות עירוני ומטרופולינים בעזרת כ-700 אוטובוסים, קו רכבת קלה וביחס ישר גם תחנות ומסופים רבים, כל כולם מונגשים, הן לגבי הרכב והן לגבי התשתיות. הגיע הזמן, שנושא חשוב זה יובא לפתחו של בית משפט, מאחר שקצרה ידם של משרד התחבורה ועיריית ירושלים להושיע.
מעניין שממשלה שחרתה על דגלה את סיסמת "ירושלים מאוחדת לנצח נצחים", מפקירה את אוכלוסיית התושבים ככלל ואוכלוסיית אנשים עם מוגבלות בפרט, במזרח ירושלים ואינה מספקת להם שירותיים בסיסיים.
