בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי מדינת ישראל תישאר הבעלים של הרובע המיוחד באשדוד, בשטח של מאות דונמים, שיועד בין היתר לבניית בית חולים. בכך, דחה תביעה שהוגשה בשם קבוצת בוני ערים בע"מ נגד רשות מקרקעי ישראל והכריע במחלוקת ארוכת שנים בין הצדדים.

מדובר בתביעה למתן פסק דין הצהרתי שהוגשה על-ידי אבו יחיאל חברה לבניין בע"מ בשם חברת קבוצת בוני ערים בע"מ, לזכויות בכמחצית הרובע המיוחד באשדוד. שטחו הכולל של הרובע המדובר הוא 720 דונם והוא כולל בין היתר שטחים מסחריים ומתחם מיוחד המיועד לבית חולים. חברת אבו יחיאל רכשה את זכויות קבוצת בוני ערים בשטח הרובע המיוחד ולימים גם את מלוא השליטה בחברה.

לקבוצת בוני ערים הייתה מערכת הסכמית מורכבת ומסועפת עם מדינת ישראל, למן שנות החמישים של המאה הקודמת, ועניינה זיכיון להקמת ופיתוח העיר אשדוד בידי החברה כנגד הקצאת מחצית מקרקעות העיר לטובתה.

פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) טענה בכתב התשובה בשם רשות מקרקעי ישראל כי על-רקע מחלוקות משפטיות בנוגע לשטח הזיכיון של קבוצת בוני ערים בשטחי העיר אשדוד, נערך הסכם ממצה ומפורט בין הצדדים ומכוחו יש להסיק כי החברה ויתרה על הקרקע שבמחלוקת לכן אין בידיה זכויות במקרקעין.

בית המשפט קיבל את עמדת המדינה וכאמור קבע כי על-פי ניתוח מערכת ההסכמים, אין בידי קבוצת בוני ערים זכויות מקרקעין נוספות ברובע המיוחד. "העדפת גרסת המשיבה ואימוצה כמוכחת מתחייב מתוך חיבור ה'אין' וה'יש' שלפנינו", כתב השופט אריאל ואגו בפסק הדין.

לדבריו, אין כל הסבר מצד התובעת, ולו הסבר דחוק, להימנעות מהגשת תביעת פיצויים בגין הפקעת הקרקעות שבוצעה לפני עשרות שנים, ולישיבתה על הגדר במשך 23 שנים עד לביטול ההפקעה. מנגד, ניתן לראות התגבשות של הסכמה בין הצדדים לחילופי שטחים שאושרה על-ידי התובעת עוד בשנת 1984.

"גרסת המשיבה, הנראטיב של חילופי שטחים, מסבירה היטב את המחדל הלכאורי מהגשת תביעת פיצויים. המבקשת פוצתה בשטח חלופי באותו היקף ו'יצאה מהתמונה' בכל האמור בהפקעה. ממילא - לא הייתה לה עילה ולא היה לה עניין להגיש תביעת פיצויים", ציין.

עם זאת, בשל מה שהגדיר כהתנהלות לא מיטבית של גורמי מינהל מקרקעי ישראל בשלב ההיסטורי של הפרשה - בשנות השישים של המאה הקודמת - פסק הוצאות מופחתות בלבד העומדות על 10,000 שקלים.