כאשר אדם יכול לצפות מבחינה סובייקטיבית תוצאה קטלנית של מעשיו, אין צורך לבחון את שאלת הקשר הסיבתי המשפטי בין המעשה לבין התוצאה - אבל רק בנוגע לאפשרות של אותה ציפייה. בית המשפט עדיין חייב לבחון האם הנאשם צריך היה לצפות את התוצאה. כך קובע (יום ד', 15.4.15) בית המשפט העליון בהרכב מורחב.

הנשיא בדימוס אשר גרוניס נדרש לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי בעבירות תוצאה - קרי: עבירות בהן המעשה כשלעצמו אינו אסור, אלא תוצאתו היא ההופכת אותו לפלילי. הקשר הסיבתי המשפטי עוסק בעיקר ב"מבחן הצפיות הסבירה": האם היה על האדם לצפות את תוצאת מעשיו. מבחן זה מתחלק לשניים: האם הוא יכול היה לצפות, והאם הוא צריך היה לצפות. הקשר הסיבתי המשפטי בא בנוסף לקשר הסיבתי העובדתי, הבוחן מבחינה מדעית-פיזית את הקשר בין המעשה לבין התוצאה.

ההלכה קבעה עד כה, כי אם הוכחה מודעותו הסובייקטיבית של הנאשם לאפשרות גרימת התוצאה, מתייתר הצורך להידרש לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי. חידושו של גרוניס הוא בחלוקה בין שני חלקי בחינת הקשר המשפטי. כאמור, הוא קובע שהמודעות הסובייקטיבית של הנאשם אינה מספיקה כדי לקבוע שהוא גם צריך היה לצפות את התוצאה, ולא רק יכול היה לצפות אותה.

השופט סלים ג'ובראן הגיע לאותה מסקנה, אך מנימוק שונה. לדעתו, "כאשר כפות המאזניים של המדיניות המשפטית שקולות - יש להעדיף פרשנות המקלה עם העושה ושוללת קיומו של קשר סיבתי משפטי... ככל שנמצא כי העושה אכן בחר בחירה פסולה, יש לבחון מהו הגינוי המוסרי החברתי לבחירה זו. כפועל יוצא מקביעה זו, תיגזר ההכרעה בדבר העבירה שבה הולם להרשיע את העושה".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון בעניינו של נער בן 17 שהואשם בין היתר בהריגה, לאחר שהשתתף במרוץ מכוניות מחתרתי בירושלים בו נהרגו שני המתחרים האחרים. השופט נעם סולברג, אז בביהמ"ש המחוזי בירושלים, הרשיע אותו בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, זיכה אותו מהריגה וגזר עליו שנת מאסר. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה, הרשיע אותו בהריגה והחמיר את עונשו ל-16 חודשי מאסר. ההרכב המורחב החזיר על-כנה את החלטתו של סולברג, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.

הנשיאה מרים נאור הצטרפה לדעתו של גרוניס (בציינה לשבח את פסק הדין המקורי של סולברג) והסכימו איתם גם השופטים אסתר חיות, חנן מלצר וניל הנדל (שהיה בדעת מיעוט בערעור המקורי). המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין נותר בדעתו, לפיה יש להרשיע את הנער בהריגה בעיקר משיקולים של קדושת החיים, אך כעת היה במיעוט. את המערער ייצגו עוה"ד מרים גור-אריה ונוחי פוליטיס, ואת המדינה - עו"ד רות פרוש.