"ארגוני עובדים במגזר ציבורי בישראל שונים מאוד מארגונים במדינות אחרות. יש להם כוח בלתי מרוסן, החוק ובתי הדין לעבודה פוסקים על-סמך אידאולוגיה סוציאליסטית נטו וההישגים שלהם באים על חשבון הציבור הרחב. הם גם פוגעים ביכולת של השוק להתפתח וגם לוקחים כספים מהקופה. יש להוציא את ארגוני העובדים במגזר הציבורי מחוץ לחוק". כך אמר (יום ה', 7.5.15) פרופ' עומר מואב, שדיבר ביפו במסגרת כינוס החרות השני, שקיימו מרכז איין ראנד והתנועה הליברלית החדשה.

מואב: "צריך לומר את האמת: הייתה כאן הפרטה. השירותים החיוניים, הנמלים וחברת החשמל עברו לידיים פרטיות, ידי ארגוני העובדים. ממשלות ישראל הפקירו את הנמלים וחברת החשמל ואיבדו אותם. היה מוטב להחזיר את הרכוש הציבורי לידי הציבור. כדי לפתור את המצב יש להפסיק ולמנוע מעתה את זכות ההתארגנות בשירותים חיוניים, כמו המצב הקיים בצבא ובמשטרה. ארגוני העובדים במגזר הציבורי מחזיקים את הממשלה בגרון, ולא ברור אם בכלל ניתן להשיב את הגלגל לאחור ולהחזיר את השירותים הללו לשליטת המדינה".

בועז ארד, מנכ"ל מרכז איין ראנד, אמר בכינוס: "לצערי, במקום להתקדם, ישראל הולכת אחורה. הממשלה הנוכחית עומדת להחזיר את הקצבאות ולהשיב מאות אלפי אל מעגל התלות בממשלה והחוצה מהמעגל היצרני. אם לא נדע לשחרר את הכוחות היצירתיים של אזרחי ישראל ונאפשר להם לעבוד, ליזום, להשקיע ולהרוויח במקום להשתעבד לקצבאות, גורלנו ייחרץ".

יושב-ראש זהות, משה פייגלין, אמר: "אנחנו אוהבים את המדינה אבל אנחנו מבינים כמה היא מסוכנת. כמו אש, אנחנו מבינים שכדאי להתחמם לאורה אבל לא להישרף ממנה. מעט מאוד אנשים מבינים עד כמה המדינה היא מסוכנת. כך למשל, יש דיון כעת על הנושא של גיוס בנות דתיות. אבל השאלה היא לא האם זה טוב או רע, אלא האם מישהו בכלל צריך אותן בצבא? האם הן לא יהיו מיותרות כמו משרתי סדיר רבים אחרים? מדינה אמורה לעסוק בשני דברים בלבד - ביטחון ומשפט, וחבל שמדינת ישראל עושה כל כך הרבה דברים, אבל ביטחון ומשפט אנחנו לא מקבלים ממנה".

ד"ר שלמה קליש, מנכ"ל ג'רוזלם ונצ'רס ומי שדורג כאחד ממשקיעי הון הסיכון המוצלחים בעולם, אמר: "תחום ההיי-טק חזק כל כך בישראל מכיוון שהמדינה לא מסוגלת להגביל אותו. בסקטורים אחרים הדרך להצלחה פשוטה - שוכרים לוביסטים ומשנים את השוק. אם הממשלה תחליט להגביל את שוק ההיי-טק, הוא פשוט ייצא מישראל. אבל גם כאן יש בעיות, לדוגמה המדען הראשי. מדובר בתקציב של שני מיליארד ש"ח בשנה. כלומר, לוקחים אלף ש"ח לשנה מכל בית בישראל ונותנים אותם למגזר הכי עשיר. ובשביל מה? בשביל פרויקטים שהם פחות טובים בהגדרה - אם יש פרויקט טוב, היזמים ניגשים לקרנות הון הסיכון הרבות שמצויות בארץ ומגייסים מימון. אם הם לא מצליחים שם, והשוק הפרטי לא מאמין בהם, הם ניגשים למדען ומקבלים שם את הכסף, כדי לפתח פרויקט שאיש לא האמין בו מלכתחילה. מבחינה מוסרית זהו גזל".

ירון ברוק, מנכ"ל מרכז איין ראנד בארה"ב, אמר: "אנחנו חייבים לצעוד לכיוון מהפכה של חרות. כדי להשיג אותה אנחנו חייבים לחזור לעקרונות: עלינו לחזור להאמין ביכולותיהם של בני האדם, בתושייתם, וביוזמתם האישית, שתאפשר להם לשפר את מצבם. הרעיון שהמטרה החברתית היא לקדם את הקולקטיב עומדת בניגוד לחרות ולשגשוג. צריך להכיר בערך העליון של האינדבידואל כסטנדרט למוסר".