סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
איתן אורנשטיין, שב ואישר (יום ג', 28.7.15) את מכירתו של מגרש באור יהודה - שהיה שייך לחברת צ.לנדאו - לחברת שפיר תמורת 10 מיליון שקל. אורנשטיין דחה את בקשתם של כמה מנושיה של לנדאו לבטל את העסקה, אותה אישר בתחילת החודש.
צ.לנדאו היא חברת בנייה שנקלעה לקשיים ומונו לה נאמנים. החברה הייתה שותפה בקרקע באור יהודה עם חברת שפיר ובעליה, האחים שפירא. הבעלות בקרקע וזכויותיהם של המחזיקים השונים יצרו תסבוכת משפטית, אליה נוספה העובדה שעל הקרקע יושבים פולשים. אורנשטיין אישר כאמור למכור את הקרקע לשפיר תמורת 10 מיליון שקל, אך כמה מהנושים טענו שהיא שווה 80-70 מיליון שקל ולכן יש לבטל את העסקה.
אורנשטיין מקדים באומרו כי "הבקשה לוקה בהצגת נתונים מטעים, חסרים ובלתי מדויקים בעליל... [היא] הוגשה מבלי שהעובדות שנטענות בה נבדקו כראוי בטרם הגשתה, ותוך יצירת תחושה בלב הנושים שמתווה ההסדר גרם לפגיעה קשה בהם. למצער, שומה היה על המבקשים להקדים פנייה לנאמן על-מנת לקבל את עמדתו לחששות שהועלו בבקשה, וככל שהדבר היה נעשה, יש להניח שהבקשה הייתה שונה בתכלית, אם בכלל הייתה מוגשת".
לגופם של דברים, אומר אורנשטיין כי הנושים התעלמו מכמה וכמה עובדות המפחיתות בצורה משמעותית את שווי הקרקע, גם אם לפי חוות דעת שמאית היא שווה 73.8 מיליון שקל: חלים עליה מיסים ואגרות בסך 25 מיליון שקל והיטל השבחה בסך 12 מיליון שקל, ופינוי הפולשים יעלה עוד 6 מיליון שקל. כך נותרים 30 מיליון שקל, כאשר ללנדאו היו במקור 65% מהקרקע. לכן, השווי הריאלי המירבי שלה הוא 19.6 מיליון שקל.
לדברי אורנשטיין, קיימים קשיים רבים בדרך למימוש הבנייה על הקרקע: ייתכן שהפולשים כלל לא יפונו או שיהיה צורך לשלם להם יותר מהצפוי; צפויות הוצאות מימון והוצאות למימון ההליך נגד הפולשים; קיימת אי-ודאות בנוגע לעלויות הבנייה עד שזו תתבצע בפועל. מכירת הקרקע כעת עדיפה מבחינת הנושים, וגם זהו שיקול לאשר אותה, מוסיף אורנשטיין. עוד הוא מציין, כי הוגשה הצעה נוספת - שלא אושרה - לתשלום של 11 מיליון שקל תמורת הקרקע, וגם זו אינדיקציה לערכה.
אורנשטיין מוסיף ואומר כי אין חלופה ממשית אחרת על פני מכירת הקרקע לשפיר. הוא דוחה את טענת הנושים כאילו לא קיבלו מידע מלא לפני אישור העסקה ומגדיר אותה כ"עורבא פרח", בציינו שהבקשות נדונו בהרחבה וקיים פרוטוקול מסודר וגלוי לכל. אורנשטיין גם דוחה את הטענה כאילו החליט במהירות-יתר לאשר את המכירה, בהסבירו שהוא מצוי בפרטים ונדרש להם לעומקם במהלך הדיון, ולכן יכול היה להחליט בתוך זמן קצר.
טענה נוספת של הנושים שנדחתה הייתה, שהיה צורך לכנס אסיפת נושים לאישור העסקה. לדברי אורנשטיין, לטענה זו אין בסיס משפטי, והיא גם אינה מעשית - שכן לא ניתן לנהל הליך כינוס אם כל מהלך יחייב אישור של הנושים. לדברי אורנשטיין, לבעל התפקיד (הנאמן) יש שיקול דעת רחב ואין זה מקרה בו יש מקום להתערב בשיקול דעתו. הוא מסיים בציטוט דבריו של השופט
יצחק עמית: "את מוסר ההשכל של הסיפור שלפנינו יודע כל פרח משפטים: טובה פשרה אחת ביד משתי תביעות על העץ".
